ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית

פרק הדמוגרפיה, דוח מצב המדינה לשנת 2025:

מאז קום המדינה, קצב גידול האוכלוסייה בישראל ירד מתחת ל-1.5% רק פעמיים: ל-1.42% ב-1981 ול-1.35% ב-1983. קצב הגידול של ישראל בשנת 2025 עומד לשבור את השיא הזה: לפי הערכותינו, הוא יעמוד על כ-0.9%.

פרופ' אלכס וינרב, ראש תחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר במרכז טאוב, בוחן את שלושת רכיבי השינוי הדמוגרפי בישראל: תמותה, פריון והגירה, במסגרת פרק הדמוגרפיה בדוח מצב המדינה 2025. בחינה זו מתבצעת תוך התמקדות בהתפתחויות בפריון ובשיעורי הילודה בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות, במגמות התמותה ובהשלכותיהן העתידיות, וכן בדפוסי ההגירה לישראל וממנה.

תוחלת החיים בישראל גבוהה אך צפוי זינוק במספר הפטירות

תוחלת החיים של הישראלים בשנת 2023 עמדה על 83.7 שנים. מכל מדינות ה-OECD, רק שווייץ, יפן וספרד השיגו תוצאה גבוהה יותר. תוחלת החיים בישראל הייתה גבוהה ב-5.3 שנים מזו שבארצות הברית וב-2.7 שנים מזו שבבריטניה. מבדיקה לפי קבוצות אוכלוסייה עולה שכל הקבוצות מלבד גברים ערבים, המושפעים משיעור גבוה של מקרי רצח, חזרו למגמת העלייה שאפיינה אותן עד הקורונה.

אף שתוחלת החיים עלתה בשנים האחרונות וצפויה להמשיך לעלות, גם אם לא באותו קצב שאפיין את המחצית השנייה של המאה העשרים, המספר המוחלט של פטירות נמצא בעלייה – מכ-46,000 בשנת 2018 לכ-51,000 בשנת 2024. מגמה זו הושפעה בעיקר ממבנה הגילים בישראל: קבוצות גיל גדולות של יהודים וערבים התחילו להיכנס לשנות ה-70 וה-80 לחייהן – גילים שבהם שיעורי התמותה עולים בחדות. מספר הפטירות השנתי צפוי לעלות בכ-77% עד שנת 2040 (עלייה של 71% באוכלוסייה היהודית ו-111% באוכלוסייה הערבית).

היציבות במספר הלידות יוצרת אשליה של קיפאון, אך למעשה הפריון נמצא בירידה

בעשור האחרון נותר מספר הלידות השנתי בישראל יציב. הנתונים מראים שהיציבות הכללית במספר הלידות האבסולוטי מאז 2016 מתרחשת למרות ירידות משמעותיות בשיעורי הפריון כמעט בכל קבוצות האוכלוסייה. נשים יהודיות הן הקבוצה היחידה ששיעורי הפריון בה יציבים יחסית ואף גבוהים יותר כיום מאשר בשנת 2005, אם כי הם ירדו במידה ניכרת מאז 2018. שיעור הפריון של נשים יהודיות גבוה פי שניים בערך מזה של נשים דרוזיות או נוצריות, וגבוה בכ-0.4 ילדים מזה של נשים מוסלמיות.

הירידות בשיעורי הפריון צפויות לצמצם את הריבוי הטבעי (ההפרש בין מספר הלידות והפטירות)  של כל קבוצה, בייחוד של האוכלוסייה הערבית. הצפי הוא כי בעשור הקרוב תורגש האטה משמעותית בגידול במספר הנשים הערביות בגיל הפריון. אם שיעורי הפריון ימשיכו לרדת, תהיה ירידה במספר הלידות האבסולוטי באוכלוסייה זו.

על בסיס דפוסי הפריון של נשים יהודיות בשנות ה-20 שלהן, רמת הפריון הסופית של חילוניות ומסורתיות לא דתיות צפויה להתקרב ל-1.7 ילדים לאישה עד סוף שנות השלושים של מאה זו – גבוה במעט מזו שבמדינות צפון אירופה וצפון אמריקה כיום. בקרב נשים דתיות, כולל מסורתיות דתיות, צפויה רמת הפריון לרדת לכ-2.3 ילדים לאישה, ובקרב נשים חרדיות הרמה צפויה לרדת ל-4.3 ילדים לאישה. מגמות מקבילות תורגשנה גם בחברה הערבית, שם רמת הפריון צפויה לרדת ל-2.7 בקרב נשים דתיות ול-2.0 בקרב לא דתיות.

האטה היסטורית בגידול האוכלוסייה: סוף עידן הריבוי הטבעי המהיר

בין השנים 2016 ו-2025 ירד שיעור הריבוי הטבעי השנתי של ישראל מ-1.6% ל-1.3%. ירידה חדה במיוחד נצפתה באוכלוסייה הערבית, שבה השיעור ירד מ-2.1% ל-1.6%. הסיבה העיקרית לכך היא יציבות במספר הלידות לצד עלייה של 43% במספר הפטירות, בעקבות גידול מהיר במספר הקשישים בחברה הערבית.

בקבוצת היהודים והאחרים (מי שאינם מוגדרים במרשם האוכלוסין כיהודים, כמוסלמים או כערבים נוצרים) ירד שיעור הריבוי הטבעי מ-1.5% ל-1.2%. שיעורים אלו צפויים להמשיך ולרדת, עד שבשנת 2040 יעמוד הריבוי הטבעי הכולל של ישראל על כ-1%.

מדובר בשינוי מהותי במקור הגידול הדמוגרפי של ישראל. בשני העשורים שקדמו למגפת הקורונה לפחות 80% מהגידול הדמוגרפי השנתי בישראל נבעו מריבוי טבעי והשאר נבעו מהגירה נטו, אבל בשנים האחרונות היחס הזה השתנה. עקב הירידה המתמשכת בפריון והעלייה הצפויה במספר הפטירות ההגירה תמלא תפקיד משמעותי יותר בכל שינוי דמוגרפי, הן גידול והן צמצום.

בעתיד הנראה לעין ימשיך מספר הלידות לעלות על מספר הפטירות. עם זאת, ישראל כבר אינה צפויה לחוות שיעורי גידול שנתיים של 1.9%–2.0% כעניין שבשגרה. יתרה מזו, המדינה תידרש למאזן הגירה חיובי כדי לשמור על גידול דמוגרפי העולה על 1.3% בשנת 2025, על גידול של יותר מ-1.2% עד 2030, ועל גידול של יותר מ-1% עד 2040. עם כל זאת, נתונים אלו עדיין משקפים גידול דמוגרפי גבוה בהשוואה למדינות אחרות בעלות הכנסה גבוהה.

הריבוי הטבעי השנתי בישראל בשנים 2016–2023 ותחזיות לשנים 2024–2040 לפי קבוצת אוכלוסייה (באחוזים)

מאזן הגירה שלילי – בשנת 2024 חלה תפנית חדה בדפוסי ההגירה בישראל

בשנת 2024, בפעם הרביעית בלבד במאה זו, הפכה ההגירה נטו – מספר המהגרים הנכנסים פחות מספר המהגרים היוצאים – לשלילית; מספר המהגרים שיצאו מישראל היה גבוה ב-26,000 ממספר המהגרים שנכנסו אליה, כולל עולים חדשים. בשנת 2025 תימשך מגמה זו והפער צפוי לעמוד על    כ-37,000 איש. בהינתן נוסחת חישוב ההגירה של הלמ"ס, צפוי מאזן הגירה שלילי גם בשנת 2026. צניחה זו לעבר מספרים שליליים היא שינוי משמעותי בדפוסי ההגירה בישראל. אין לה תקדים בתולדות המדינה.

הגל הנוכחי של הגירה יוצאת משקף בעיקר הגירה מחדש (remigration) של ישראלים שאינם ילידי הארץ, כאשר כשליש מקבוצה זו הם עולים שאינם יהודים על פי ההלכה ("אחרים"). קבוצת עולים זו גדלה באופן לא פרופורציונלי בשנים 2015–2019. שיעור ההגירה מישראל בקרב קבוצה זו הוא פי 8.1 מזה של ישראלים יהודים (ילידי ישראל וילידי חוץ).

אף ששיעור ההגירה לחו"ל של ישראלים ילידי הארץ נמוך יותר, עדיין ניתן לראות מגמת עלייה מתמדת בשלוש השנים האחרונות.

חשוב לציין כי למרות הזינוק במספר המהגרים היוצאים בשנים האחרונות, שיעורי ההגירה מישראל נותרו נמוכים בהשוואה בין-לאומית. השיעור הגולמי של הגירה יוצאת מישראל עמד ב-2024 על 83 לכל 10,000 תושבים, ערך גבוה באופן חריג לישראל, אך רק מעט מעל לחציון של האיחוד האירופי. בשנת 2025 השיעור הגולמי של הגירה יוצאת מישראל צפוי לעמוד על 78 לכל 10,000 תושבים, ובכך לרדת מתחת לחציון.

נתוני 2025 גם מצביעים על ירידות במספר הישראלים החוזרים לישראל ובשיעורי העלייה לישראל. על סמך הנתונים מתשעת החודשים הראשונים של השנה, מספר העולים לישראל בשנת 2025 צפוי להיות הנמוך ביותר מאז 2013 (מלבד 2020, שנת הקורונה).

ההגירה נטו האמיתית של ישראל

שיעור שלילי של הגירה נטו לאורך זמן צפוי להקטין את שיעורי הגידול של אוכלוסיית ישראל. התמונה הכוללת, של ירידה בשיעור הגידול הטבעי לצד הגירה שלילית נטו (מאזן שלילי בין מספר המהגרים היוצאים והנכנסים) מציגה הפסד נטו של כ-37,000 איש ב-2025. כתוצאה מכך שיעור הגידול הכולל של אוכלוסיית ישראל ב-2025 ירד ל-0.9%. זהו פחות ממחצית שיעור הגידול השנתי הממוצע בעשור שקדם לתקופת הקורונה. מדובר בשינוי משמעותי במפה הדמוגרפית של ישראל.

יעדי ההגירה של ישראלים ילידי הארץ שמהגרים מישראל מגוונים. פחות ופחות ישראלים מהגרים אל היעדים המסורתיים כגון ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה, ויותר ויותר בוחרים בגרמניה, קפריסין, ומדינות במזרח אסיה כיעד ההגירה שלהם. הדבר מרמז על שינויים במניעי ההגירה של ישראלים, ובראשם חיפוש אחר שינוי אורח החיים, יותר מאשר שיקולים כלכליים גרידא. גיוון יעדי ההגירה מעיד גם על שינוי בתפקידה של ישראל בקהילות היהודיות הגלובליות, שעשוי לאותת על הפיכתה למעין מטרופולין שמזין ומסייע לשמר קהילות יהודיות קטנות מחוץ לישראל.