מערכת הרווחה הייתה על סף קריסה בתחילת המלחמה – זה מה שחייב לקרות כדי שתמשיך לתפקד

מערכת הרווחה במדינת ישראל הייתה קורסת בימיה הראשונים של המלחמה אלמלא ההתארגנות המהירה של הדרגים המקצועיים במשרד הרווחה, ההתגייסות המרשימה של עובדות ועובדים סוציאליים מהמגזר הציבורי – חלקה הגדול בהתנדבות, והתגובה המהירה ויוצאת הדופן של ארגוני החברה האזרחית ויוזמות מקומיות.

קריסה זו לא צריכה להפתיע. לאחר עשור ויותר של תת-תקצוב של מערכת הרווחה בישראל (דוח מקיף של קרן מנומדין מעריך שמדובר בחסר של 6 מיליארד ₪ בשנה), של חוסר איוש תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים, שבצדק לא מוכנים לספק שירותים בתנאי עבודה ושכר מחפירים (לפי מרכז טאוב, בשנת 2022 היו בישראל 786 תקנים לא מאוישים של עובדים סוציאליים, במיוחד ביישובי הפריפריה), של פוליטיזציה מואצת של מערכות השלטון שמתבטאת במינויים על בסיס קשרים פוליטיים ולא על פי כישורים מקצועיים, ושל התקפות חסרות רסן על אנשי המקצוע במערכת הרווחה, הקריסה הייתה רק שאלה של זמן. לא זו בלבד שמערכת הרווחה לא הצליחה לתת מענים מספקים לרבים ממיליון משתמשי שירותי הרווחה עוד לפני המלחמה, אלא שכעת נוספו אליה 130,000 מפונים הזקוקים לסיוע חומרי ולעיתים קרובות גם לסיוע נפשי, תמיכה רגשית וסיוע בהתארגנות לצורך המשך תפקוד. אנשי מקצוע ועמותות שהתנדבו בשבועות הראשונים למלחמה שימשו משענת חשובה במיוחד למי שנפגעו ונעקרו מבתיהם, אולם קיימת עייפות גוברת בקרב הגורמים המתנדבים והתמעטות משאביהן של עמותות הרווחה. מערכות המדינה מתחילות לפעול וישנן יוזמות מבורכות של מסגרות לאומיות, מחוזיות ומקומיות בתחום הרווחה לתיאום בין הגורמים השונים, להקמת מערכות לטיפול בצרכים החדשים ולמתן מענים דחופים למי שזקוקים להם.

אולם הבעיה היא שהמשאבים למשימות האלה מוגבלים מאוד והמשימות הרבות מוטלות על עובדות ועובדים סוציאליים מעטים מדי. עובדות ועובדים סוציאליים לא יכולים לטפל במכלול הבעיות של מפונים בבתי מלון ובה בעת לדאוג באופן ראוי לאוכלוסייה שבאחריותם בשגרה בקהילה – לילדים, לזקנים, לנשים המתמודדות עם אלימות, למשפחות ולבודדים במצוקה. לא סביר לצפות מעובדות ועובדים סוציאליים במטה משרד הרווחה גם להעניק סיוע ישיר לקורבנות וגם לתכלל את מערכות המשרד. במקביל, עודף משרדים העוסקים בענייני רווחה (שוויון חברתי, קידום מעמד האישה והנגב והגליל) לא רק גורם לבזבוז משאבים יקרי ערך אלא גם מסרבל את הפעולות בשטח על ידי כפילות מיותרת של מערכות, המופעלות לעיתים קרובות על ידי מי שאינם אנשי מקצוע בתחום.

לכן, לנוכח מצוקתם הגוברת של רבים מאוד מתושבי המדינה – במיוחד בקרב מי שפונו מבתיהם, מי שאינם יכולים להתפרנס, מי שסובלים מטראומה בעקבות פגיעה פיזית או נפשית, ומי שמשבר המלחמה מחריף את מצוקותיו הקיימות – אנחנו צפויים לגידול חד בצורך במענים חברתיים. על מנת שהמדינה והרשויות המקומיות יוכלו למלא תפקיד מרכזי בתחום הרווחה, כפי שמצופה מהן, נדרשות בטווח הקצר הפעולות הבאות:

• גיוס עובדות ועובדים סוציאליים על ידי מתן "מענק לעת מלחמה" למצטרפים החדשים לצוותי הרווחה במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ, ובעיקר ביישובים בדרום ובצפון.
• תמיכה בעובדות ובעובדים סוציאליים שכבר פועלים במערכת הרווחה על ידי תשלום עבור שעות נוספות, חיזוק מערכי ההדרכה והתמיכה והבטחה ממשלתית להעלאת שכררם ולשיפור תנאי עבודתם.
• גיבוש תוכנית סיוע כספי וחומרי חדשה לכל היחידים והמשפחות שעקב המלחמה נזקקים למענים של המחלקות לשירותים חברתיים.
• הרחבת מיזם המזון של משרד הרווחה, המספק מימון קבוע לרכישות מזון למי שסובלים מאי-ביטחון תזונתי.
• הקמת מערכות לתיאום פעולות בין מערכות ממשלתיות והתנדבותיות באמצעות שולחנות עגולים, בדומה לזו שהוקמה לאחרונה בנושא אי-ביטחון תזונתי.

ההמלצות הללו יחייבו הגדלה משמעותית של המשאבים המוקצים לתחום הרווחה. צעד ראשון, שעשוי להניב למשרד הרווחה סכום של כמיליארד ₪, צריך להיות שימוש בסכום שנועד לממן את תווי המזון בשנת 2024 (600 מיליון ₪) למימון הצרכים הנוכחיים, וסגירתם לאלתר של "משרדי הרווחה" המיותרים והעברת תקציביהם למשרד הרווחה.

פורסם במקור ב"זמן ישראל"