אוכלוסיית ישראל מנתה בסוף שנת 2023 9.84 מיליון נפש, ולמעשה מסוף 2022 גדלה ב-1.86%. שיעור זה אמנם גדול בהשוואה למדינות עשירות אחרות אך הוא נמוך מהממוצע בעשור החולף, וזאת אף שעד סוף ספטמבר 2023 שיעור התמותה היה נמוך מאי פעם ושיעור ההגירה הנכנסת היה גבוה מהרגיל. הגורם לירידה בשיעור הגידול של האוכלוסייה הוא הירידה המתמשכת בשיעורי הפריון בכל קבוצות האוכלוסייה ובכל רמות הדתיות. פרק זה, מאת פרופ' אלכס וינרב, ראש תחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר במרכז טאוב, עוסק במגמות הללו ובסוגיות המלוות אותן כמו הגידול בשיעור הלידות בקרב נשים שאינן נשואות והגידול העקבי בטיפולי הפוריות.
משנת 2018 ועד היום – שיעורי הפריון בישראל במגמת צניחה
בתקופת הקורונה חל גידול קל בשיעורי הפריון בישראל, אך בשנת 2022 הם חזרו למגמת הירידה שהחלה ב-2018. הירידה בפריון ניכרת בקרב יהודים, ערבים ואחרים, אך רמת הפריון בקרב האוכלוסיות הדתיות הגדולות ביותר – יהודים ומוסלמים – נותרה גבוהה יחסית.
בשנים 2018–2022 צנח שיעור הפריון בקרב נשים יהודיות מ-3.17 ל-3.03 ילדים לאישה. בקרב נשים מוסלמיות ונוצריות הירידה הייתה חדה יותר – מ-3.20 ל-2.91 ילדים לאישה מוסלמית ומ-2.06 ל-1.68 ילדים לאישה נוצרית. שיעור הפריון של הנשים הדרוזיות ירד מ-2.16 ל-1.85 ילדים לאישה.
מגמת הירידה בפריון שנצפתה עד שנת 2022 התעצמה בחודשים הראשונים של 2023, ובין מרץ לספטמבר הוא היה נמוך בהרבה מהתקופה המקבילה בכל אחת מהשנים הקודמות. בתשעת החודשים הראשונים של 2023 הייתה רמת הפריון של נשים יהודיות נמוכה ב-3.6% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2022, וזו של נשים ערביות – ב-3.1%.
ב-2023, לראשונה מאז 2020 – הקורונה לא השפיעה על התמותה
מלבד העונתיות הרגילה בתמותה, שנוטה להגיע לשיאה בחודשים ינואר ופברואר ולנקודת השפל שלה בחודשי הקיץ, מגפת הקורונה השפיעה עמוקות על שיעורי התמותה ב-2021 וב-2022. בחודשיים הראשונים של שנת 2021 הייתה ישראל שרויה בעיצומו של מבצע חיסונים מהיר שהוביל לירידה תלולה במספר מקרי המוות. לאחר מכן, מאוגוסט עד אוקטובר, חווינו גל גדול של תמותה. בינואר ובפברואר 2022 הייתה התמותה גבוהה במיוחד בשל וריאנט האומיקרון, אך בשאר השנה היא הייתה רגילה יחסית. חזרה זו לדפוס תמותה עונתי סטנדרטי יותר נמשכה גם בשנת 2023. למעשה, עד סוף חודש ספטמבר 2023 ישראל הייתה בדרך לשיעור התמותה הגולמי הנמוך אי פעם, פחות מ-5 מקרי מוות ל-1,000 נפש. נתון זה מעיד שתוחלת החיים בישראל חוזרת למגמת העלייה שאפיינה אותה בתקופה שלפני מגפת הקורונה. נותר לבחון אם מספר מקרי המוות במלחמה המתחוללת כעת יעכב זאת, ולכמה זמן.
לאורך העשור השני של מאה זו הייתה ההגירה לישראל אחראית ל-20% מהגידול באוכלוסייה בכל שנה. ב-2022 נצפה שינוי בדפוס זה
העלייה החדה במספר המהגרים מרוסיה ומאוקראינה מאז פרוץ המלחמה בפברואר 2022 הגדילה את השפעתה של ההגירה על הגידול באוכלוסיית ישראל. היקף ההגירה נטו לישראל בשנת 2022 היה גבוה פי 2.5 מממוצע ההגירה נטו בחמש השנים שלפני מגפת הקורונה. לפיכך, 39% מהגידול באוכלוסיית ישראל בשנת 2022 נבעו מהגירה נטו – כפול מהשיעור הרגיל.
מספרם הכולל של המהגרים לישראל במחצית הראשונה של 2023 היה דומה לזה שב-2022, כמו גם מבנה הגילים שלהם. טווח הגילים השכיח של מהגרי 2023 הוא בין 30 ל-44. פרופ' וינרב מדגיש כי נתון זה מצביע על האתגר המתמשך הניצב בפני השתלבותם של המהגרים בישראל, משום שלמהגרים מבוגרים קשה יותר להשתלב בשוק העבודה על פי כישוריהם לעומת מהגרים צעירים.
הבדל משמעותי בין מהגרי 2022 למהגרי 2023 הוא השיעור המצומצם יותר של ילדים וקשישים בשנת 2023. פירוש הדבר הוא שגל ההגירה של 2023 יעלה לישראל הרבה פחות, משום שמעטים יותר הם בגיל בית ספר או בגיל שבו הם משתמשים הרבה בשירותי הבריאות הציבוריים.
המלחמה המתרחשת כעת כנראה הפחיתה את מספר המהגרים לישראל לרמות נמוכות בהרבה בחודשים האחרונים של השנה. הנתונים הזמינים העדכניים ביותר כבר מראים ששיעור ההגירה הנכנסת ירד משמעותית בחודש אוקטובר. אם נתוני נובמבר ודצמבר יצביעו על מגמה דומה, המספר הכולל של מהגרים לישראל בשנת 2023 יצנח לרמתו בשנים 2018–2019, כ-35 אלף מהגרים.
אף שהגידול באוכלוסיית ישראל נמצא במגמת ירידה, בשנת 2022 הוא עדיין היה גבוה יחסית למדינות אחרות שהכנסת תושביהן גבוהה
המחקר מציג את שיעורי גידול האוכלוסייה בשנים 2015–2022 לפי מקורות הגידול (ריבוי טבעי והגירה) ולפי דת.
בשנת 2022, האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הנוצרית גדלו ב-1.7% וב-1.3% (בהתאמה), האוכלוסייה הדרוזית גדלה ב-1.1%, ואילו האוכלוסייה המוסלמית גדלה בשיעור כפול – 2.2%. הגירה נטו הייתה אחראית לכ-25% מן הגידול באוכלוסייה היהודית – הרבה מעבר לחלקה בגידול האוכלוסייה בשנת 2021 (16%), שמקורו בהגירה גדולה יותר של יהודים מרוסיה ומאוקראינה באותה שנה.
באוכלוסייה המוסלמית, שבה שיעור הגידול הכולל נותר הגבוה ביותר על אף הירידה בפריון, ההגירה נטו הייתה המקור ל-7% בלבד מהגידול באוכלוסייה. אצל הדרוזים ההגירה לא תרמה כלל לגידול: מקור הגידול היחיד הוא הריבוי הטבעי. אצל הנוצרים, ששיעור הגידול הטבעי בקרבם הוא הנמוך ביותר בכל הקבוצות הדתיות בישראל כבר זמן רב, בעיקר בגלל הירידה הקודמת שלהם בפריון, שיעור גידול האוכלוסייה הכולל נותר גבוה יחסית בגלל הגירה נטו (66% מהגידול בשנת 2022).
בקרב קבוצת ה"אחרים" – אוכלוסייה שאינה מסווגת באמצעות דת – גם היקף הגידול הדמוגרפי וגם מקורו אחרים לגמרי. משנת 2015 ועד 2019 עלה שיעור הגידול השנתי בקבוצה זו מ-3.9% ל-5.7%. גידול זה הפך את ה"אחרים" לתת-האוכלוסייה הגדלה במהירות הרבה ביותר בישראל, אף יותר מתת-האוכלוסייה החרדית. בשנת 2022 זינקה אוכלוסיית האחרים ב-11.2%, 48 אלף נפש במונחים מוחלטים. בהתחשב במספרים האלה, אין זה מפתיע שברוב השנים בין 75% ל-90% מהגידול באוכלוסייה זו נבעו מהגירה נטו. בשנת 2022 הייתה ההגירה נטו המקור ל-97% מן הגידול של קבוצה זו.
פרופ' וינרב מדגיש כי ה"אחרים" הם אוכלוסייה יצרנית מאוד – שיעורי התעסוקה בקרבם הם הגבוהים ביותר ושעות העבודה שלהם הן הארוכות ביותר מכל קבוצה אחרת בישראל, לרבות היהודים החילונים. עובדה זו הופכת אותם לבעלי תרומה משמעותית לכלכלה הישראלית, ואת ה"אחרים" מקרב המהגרים לקבוצה רצויה מבחינה כלכלית.
עלייה נמשכת בשיעור הלידות בקרב נשים שלא נישאו; גידול עקבי בטיפולי הפוריות
תופעה מעניינת בקשר לפריון היא העלייה המתמשכת בשיעור הלידות בקרב נשים יהודיות שלא נישאו. בין שנת 2012 ל-2022 עמד שיעור זה על 8.5% מכלל הלידות בישראל. שיעור זה נמוך מאוד בהשוואה לנשים באירופה או בצפון אמריקה, שם השיעורים עולים כבר שנים. תופעה זו מתקיימת ככל הנראה בעיקר באוכלוסייה היהודית החילונית, שכן סביר להניח ששיעור הלידות אצל נשים חרדיות ודתיות ואצל נשים מוסלמיות לא נשואות הוא קרוב ל-0%.
תופעה נוספת שראוי לציין היא הגידול העקבי בטיפולי הפוריות בישראל. בעולם כולו מתקיים קשר הדוק בין הפריון הצונח לבין עליית גיל האישה בלידה הראשונה. קשר זה משקף את העלייה המתמשכת בהשכלת נשים, בעצמאותן הכלכלית, בשינויים בשאיפותיהן וביכולותיהן בעבודה ובמשפחה. אך קיים גם רכיב ביולוגי פשוט של ירידה ב"כושר הפוריות": ההסתברות להיכנס להיריון מעל גיל 30 יורדת בכל שנה.
בישראל פועלים היום מטעם משרד הבריאות 26 מרכזים מאושרים להפריה חוץ גופית, כאשר בשנת 2020 בוצעו בהם 50,680 מחזורי טיפול. מספר הלידות מהפריה חוץ-גופית בישראל ממשיך לעלות, ובשנת 2019 הוא עמד על 9,176, שהן 5% מכלל לידות החי.
פרופ' וינרב טוען כי סביר שמגמה זו תימשך, מפני שהיא קשורה לפריון מתאחר או לעלייה בשיעורי אי-הפריון הנובע מגיל או מבעיות רפואיות ומההפחתה הנמשכת והמתגברת בספירת זרע. לדבריו, "למרות שבשנים האחרונות נרשמה הפחתה במספר לידות החי מהפריה חוץ-גופית בארה"ב, אוסטרליה, קנדה ויפן – בישראל מאז 2020 שיעורי הלידות בעקבות טיפולי פוריות ממשיכים לעלות; ומכיוון שלכל הטיפולים האלה יש השלכות כלכליות משמעותיות, אפשר לומר שבישראל, מי שמשלם את מחיר הסיכון בדחיית הפריון הוא במידה רבה משלם המיסים".
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לחן משיח, דוברת מרכז טאוב: 054-7602151