לקראת הבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בסוף החודש, מרכז טאוב מפרסם מחקר חדש המנתח את השקעתן של הרשויות המקומיות בישראל בשני תחומים מרכזיים בחיי תושביהן – רווחה וחינוך. הרשויות המקומיות ממלאות תפקיד מרכזי בפיתוח תשתיות החינוך והרווחה ביישוביהן ובמימון השירותים הניתנים במסגרתן, בייחוד מאז מאורעות 7 באוקטובר, שהגדילו משמעותית את הדרישה לשירותים אלו.
חוקרי מרכז טאוב פרופ' ג'וני גל ועדי טרביה חושפים במחקר זה את הפערים התקציביים בין רשויות המשתייכות לאשכולות חברתיים-כלכליים שונים ומצביעים על הגורמים לפערים הללו. מחקר ייחודי זה מתפרסם לקראת הכנס של מרכז טאוב שייערך ב-20.2.24 ויעסוק ביחסי הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי.
הרשויות החלשות ביותר (אשכולות 1 ו-2) מוציאות על רווחה פי 2 עד פי 4 מהרשויות החזקות
בשנת 2021 הוציאו הרשויות המקומיות על שירותי חינוך ורווחה כ-36 מיליארד ש"ח. ממצאי המחקר מראים שבין השנים 2015 ו-2021 חל גידול קטן בתקציב היחסי מכלל תקציבי הרשויות המוקדש לתחומים אלו: בתחום הרווחה התקציב גדל מכ-12% לכ-13%, ובתחום החינוך מ-35% ל-37%. עוד עולה מהמחקר כי למרות שהגידול בתקציב חל בכל הרשויות המקומיות, הגידול ברשויות החלשות היה חד יותר.
ההוצאה על חינוך ורווחה איננה אחידה בין הרשויות. המחקר מראה כי הרשויות המשתייכות לאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים ביותר (1–2) מוציאות על תחומים אלו נתח הרבה יותר גדול מתקציבן הכולל לעומת הרשויות החזקות (אשכולות 9 ו-10). כך, הרשויות מאשכולות 1 ו-2 מוציאות על תחום הרווחה כ-15% וכ-16% מתקציבן, בהתאמה, בעוד הרשויות מאשכולות 9 ו-10 מוציאות על תחום זה כ-8% וכ-4%, בהתאמה. משמעות הדבר היא שככל שהבעיות החברתיות רבות וקשות יותר והמשאבים מצומצמים יותר, חלקה של ההוצאה על רווחה בתקציב הרשות גדול יותר.
גם בתחום החינוך המגמה דומה. ברשויות מאשכולות 1 ו-2 כמעט מחצית התקציב מוקדש לחינוך, בעוד ברשויות מאשכולות 9 ו-10 ההוצאה נעה בין כ-19% לכ-36% מהתקציב. פערים אלו עשויים לשקף לא רק מציאות חברתית אלא גם דמוגרפית – כלומר את שיעור הילדים ביישוב והצורך לספק להם מענים בתחום החינוך.
רמת ההשתתפות העצמית של רשויות מאשכולות נמוכים במימון שירותי הרווחה והחינוך קטנה משמעותית מזו של רשויות מהאשכולות הגבוהים
שירותי הרווחה והחינוך ברשויות המקומיות בישראל ממומנים בחלקם על ידי השלטון המרכזי ובחלקם על ידי הרשויות. בתחום הרווחה, הממשלה מחליטה על גובה התקציב שיינתן לכל רשות ומתנה את התקציב בהשתתפות עצמית של הרשויות על פי שיטת המצ'ינג (מימון תואם). בדרך כלל שיעור ההשתתפות הנדרש מהרשויות הוא 25%, והן יכולות להגדיל את התקציב המוקדש לנושאים החברתיים ממקורותיהן העצמיים.
ממצאי המחקר מראים כי גם ברשויות מן האשכולות הנמוכים, אשר מתמודדות עם המצוקות החברתיות הגדולות ביותר אך המשאבים העומדים לרשותן מצומצמים יותר, וגם ברשויות מן האשכולות הגבוהים, ההשתתפות העצמית הממוצעת במימון שירותי הרווחה גבוהה ממה שמתחייב על פי שיטת המצ'ינג – כ-29% מסך ההוצאה בשנת 2021. עם זאת, ברשויות החלשות שיעור ההשתתפות היה גבוה מן הנדרש באחוזים בודדים בלבד – 2.1 נקודות אחוז, ואילו ברשויות החזקות הוא היה גבוה ב-7.1 נקודות אחוז.
בניגוד לתחום הרווחה, בתחום החינוך השתתפות המדינה בתקצוב אינה מותנית בהשתתפות הרשות, כך שהרשויות מגדילות את היקף הוצאותיהן בחינוך על פי סדרי עדיפויותיהן ובהתאם למגבלותיהן התקציביות. כאן הפערים ברמת ההשתתפות העצמית בין הרשויות השונות גדולים עוד יותר: ההשתתפות העצמית של רשויות מאשכולות 1 ו-2 במימון שירותי החינוך עמדה בשנת 2021 על כ-17%, לעומת כ-41% ברשויות מאשכולות 9 ו-10.
בחינה על פי קבוצות אוכלוסייה מראה כי השתתפות הרשות המקומית במימון שירותי החינוך ברשויות היהודיות (לא כולל רשויות חרדיות) גדולה במיוחד ועומדת על יותר משליש מסך ההוצאה על חינוך, ואילו ברשויות הערביות, ובפרט הבדואיות, ההוצאה נמוכה בהרבה – כ-16% וכ-15%, בהתאמה. בתחום הרווחה המגמה דומה: ברשויות היהודיות והחרדיות ההוצאה העצמית עומדת על כ-30% וכ-33%, בהתאמה, בעוד ברשויות הערביות והבדואיות ההוצאה הממוצעת עומדת על כ-27% ו-23% בהתאמה.
הרשויות מהאשכולות הנמוכים מקצות לרווחה חלק גדול יותר מהכנסותיהן העצמיות, אבל הסכום המוקצה בפועל לכל מקבל שירות ברשויות הללו קטן בהרבה
חוקרי מרכז טאוב בדקו איזה חלק מההכנסות העצמיות של הרשויות מוקדש לרווחה ומצאו כי הרשויות מהאשכולות הנמוכים מקדישות לכך כחמישית מהכנסותיהן, לעומת שיעור שנע בין 1% ל-3.5% מסך ההכנסות ברשויות מן האשכולות הגבוהים. אף על פי כן, ההוצאה השנתית הממוצעת למקבל שירות יחיד ברשויות החלשות נמוכה בהרבה מזו שברשויות החזקות: כ-4,600–6,700 ש"ח ברשויות מאשכולות 1 ו-2, לעומת כ-10,000–11,000 ש"ח ברשויות מאשכולות 9 ו-10.
פרופ' ג'וני גל, מעורכי המחקר, מסכם: "ממצאי המחקר מחדדים את השונות בין הרשויות ואת הקשיים שניצבים בפני רשויות מקומיות שבהן הצרכים רבים אבל המשאבים מוגבלים, בייחוד בחברה הערבית. אי-שוויון בתקצוב מערכות החינוך והרווחה, בין שמקורו במדיניות התקצוב הממשלתית ובין שמקורו בהבדלים בהיקף המשאבים שרשויות שונות מקצות לרווחה ולחינוך, פוגע באופן חמור בזכותם של רבים מתושבי המדינה ליהנות משירותים חברתיים ברמה מתקבלת על הדעת. הגיע הזמן לבחון מחדש את מנגנון התקצוב של שירותי הרווחה והחינוך ברשויות המקומיות ואת אופן חלוקת המשאבים בין הרשויות".
להרשמה לכנס בנושא "יחסי הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי בצל המלחמה: מציאות משתנה? "לחצו כאן
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לחן משיח, דוברת מרכז טאוב: 054-7602151