لتحميل البيان الصحفي ، اضغط هنا
מרכז טאוב מפרסם את חוברת "תמונת מצב המדינה 2023", המרכזת נתונים חשובים בתחומי הכלכלה, העבודה, הרווחה, הבריאות, החינוך, הדמוגרפיה והסביבה. הנתונים מצביעים על שיפור בתחומים מסוימים, כמו צמיחה מהירה בתוצר, שיעור אבטלה נמוך, השקעה גדלה בקצבאות לאזרחים ותיקים, תוחלת חיים גבוהה ועלייה בשכר המורים לצד ירידה במספר התלמידים למורה. מנגד, התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך מאוד, רמת המחירים גבוהה, שיעור העוני בישראל גבוה וניכר אי-שוויון בתחומי הבריאות והחינוך.
עורך החוברת הוא פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר אילן.
מגמות מאקרו-כלכליות
- התוצר לנפש ברבעון הראשון של 2023 כמעט זהה למה שהיה צפוי אילו הוא צמח מאז הרבעון האחרון של 2019 בקצב הצמיחה הרב-שנתי הממוצע. לעומת זאת, הצריכה הפרטית הייתה בפיגור של כ-1,000 ש"ח לנפש ברבעון הראשון של 2023 אילו הייתה צומחת בקצב השנתי הממוצע באותה תקופה – 2.1% בשנה.
- התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך משמעותית מזה של מדינות הדומות לה בגודל אוכלוסייתן ובמבנה הכלכלה שלהן, אף שהוא גדל עם השנים – מכ-30 דולר לשעה בשנות התשעים לכ-50 דולר לשעה ב-2021. פריון העבודה הנמוך בישראל נובע מאיכות ההון האנושי ומרגולציה, וכן מרמות נמוכות של הון פרטי למועסק והון ציבורי לנפש – שני רכיבים שנשארו ללא שינוי בארבעים השנים האחרונות. השוואת רמת התשתיות בישראל לזו המקובלת במדינות מפותחות דומות עשויה לתרום רבות לצמצום הפערים בפריון העבודה.
- מדד המחירים לצרכן החל לעלות בתחילת 2021 במקביל להאטה בפעילות הכלכלית בשל השפעות הקורונה ומלחמת רוסיה-אוקראינה ב-2022, אך זוהי עלייה מתונה לעומת ארה"ב וגוש האירו, בעיקר במחירי מוצרי המזון ומחירי האנרגיה. ישראל מתמודדת עם אינפלציה כמו מדינות מפותחות אחרות, אולם בישראל האינפלציה הושפעה גם מהיחלשות השקל שנגרמה בשל חוסר ודאות גובר שיצרו מתחים פוליטיים פנימיים במדינה. בנק ישראל העלה את הריבית בניסיון לרסן את האינפלציה – והשוק הגיב בהתאם. לפי בנק ישראל, בתוך שנה צפויה האינפלציה בישראל לחזור ליעד שהוצב לה – 2.9%.
- בעשור האחרון המחירים בישראל כמעט לא עלו, אך כתוצאה מהתחזקות השקל בשנים אלו, ב-2021 הייתה ישראל יקרה בכ-50% מאירופה וב-26% מארצות הברית. מאחר שישראל היא כלכלה קטנה ואינה חלק מאיחוד כלכלי כלשהו, יש מספר מוגבל של יצרנים והתחרות במשק מצומצמת. בגלל פריון העבודה הנמוך וחסמי רגולציה שמגבילים את התחרות המקומית או יבוא מתחרה, יוקר המחיה בישראל נותר גבוה.
שוק העבודה
- שיעור האבטלה במשק בשנת 2022 נע סביב 3%–4%, בדומה ל-2019. שיעור העובדים שפוטרו מאז מרץ 2020 ולא חזרו לעבוד או לחפש עבודה ירד בהתמדה, ובסוף שנת 2022 עמד על 0.4%.
- שיעור התעסוקה של גברים חרדים עלה מאז הרבעון האחרון של 2022, אך נראה שהוא לא יגיע ליעד שהציבה ועדת התעסוקה לשנת 2030 (65%). הנתונים אינם כוללים עובדים שהכנסתם אינה מדווחת, מה שיכול להיות משמעותי בקרבם.
- בבדיקה לפי מחוזות, שיעורי התעסוקה במחוזות ירושלים, הצפון והדרום נמוכים מהשיעורים במחוז המרכז ובמחוז תל אביב, בין השאר בשל שיעורים גבוהים של חרדים וערבים במחוזות אלו ובשל מיעוט מקומות עבודה איכותיים בצפון ובדרום.
- המשרות בענף ההיי-טק מהוות כ-11% מסך המשרות במשק ותורמות כ-15%–16% לתמ"ג. על אף הפרסומים הרבים על פיטורים בענף, מאז שנת 2012 מספר המשרות בענפי הייצור בהיי-טק נותר יציב ובענפי השירותים הוא אף עלה – מכ-170 אלף לכ-270 אלף משרות. השכר הממוצע בענף זה הוא כ-28 אלף ש"ח בחודש, כמעט פי שלושה משכרם הממוצע של שאר העובדים במשק.
- בין 1999 ו-2019 עלה השכר הריאלי לשעת עבודה של גברים ונשים ערבים ב-51%, בקרב גברים לא-חרדים הוא עלה ב-35% ובקרב נשים לא-חרדיות ב-40%. שכרן של נשים חרדיות עלה ב-23%, לעומת עלייה של 16% בלבד בקרב גברים חרדים. למרות העלייה הדומה באחוזים בשכרם של גברים ונשים, מאחר ששכר הנשים נמוך בממוצע משכר הגברים – למעשה הפער ביניהם מתרחב. בשכר לשעת עבודה הפער בין נשים יהודיות ונשים ערביות הצטמצם, אך בשכר החודשי הוא גדל, בדומה לפער בין גברים יהודים לא-חרדים לגברים ערבים וגברים חרדים.
- פער השכר המגדרי התרחב בכל קבוצות האוכלוסייה מלבד בקרב חרדים. הפער הגדול ביותר הוא דווקא בקרב האוכלוסייה שעובדת בשיעורים הגבוהים ביותר – יהודים לא-חרדים, ועומד על 37% בשכר החודשי ברוטו ועל 21 ש"ח בשכר השעתי לרעת הנשים. הפער נובע בעיקר מהבדלים בשעות העבודה ובענף התעסוקה.
דמוגרפיה
- תוחלת החיים הגבוהה בישראל מדרגת אותה במקום האחד-עשר במדינות ה-OECD, אך יש פערים בין מגדרים ומגזרים: 84.6 שנים בקרב נשים לעומת 80.5 בקרב גברים. תוחלת החיים של גברים ערבים היא הנמוכה ביותר – 76.3 שנים, ושל נשים יהודיות הגבוהה ביותר – 85.1 שנים, לעומת 81.2 לנשים ערביות ו-81.3 לגברים יהודים. בתוחלת חיים בריאים ישראל מדורגת גבוה יותר – במקום השישי.
- ישראל מתאפיינת גם בשיעור נמוך של תמותת תינוקות – 2.5 מקרי מוות לכל אלף לידות חי (ב-2020), לעומת 4.1 בממוצע ב-OECD. בקרב יהודים השיעור עומד על 2.3, לעומת 5.4 בקרב ערבים. בחברה הבדואית, שבה נפוצים נישואי קרובים ויש שיעור גבוה של מומים מולדים וגורמי סיכון אחרים, השיעור הוא 9 פטירות לאלף לידות חי.
- ניכרת ירידה בפריון הילודה בכל קבוצות האוכלוסייה. אף שביישובים חרדיים ותיקים כמו בני ברק שיעור הפריון נותר יציב למדי (5.5 ילדים לאישה), ביישובים חרדיים קטנים הוא ירד מ-6.9 ל-6.3 ילדים לאישה. מדובר בירידה משמעותית של 0.6 ילדים בתוך שש שנים. בתקופת הקורונה התהפכה מגמת הירידה חלקית וב-2021 חזרו שיעורי הפריון לרמתם ב-2018–2019.
- קבוצות הגיל הצעירות מתרחקות מנורמת הנישואים, ושיעור הנשים שלא נישאו עד גיל 40 בישראל עלה מ-4% ב-1980 לכמעט 12% ב-2016.
- בשנת 2022 היגרו לישראל 74,500 בני אדם, 59% מהם הגיעו מרוסיה ו-20% מאוקראינה. מהגרי 2022 מבוגרים יותר בהשוואה לשנים קודמות. סביר להניח שחלק מהם יעזבו את ישראל בטווח הקרוב והבינוני.
בריאות
- חלקה של ההוצאה הציבורית על בריאות לנפש נמוכה יחסית ל-OECD ועמדה על כ-60% ב-2019 – נתון הממקם אותה במקום ה-26 מתוך 38 מדינות הארגון. אף שהאוכלוסייה בישראל צעירה יחסית, דירוג זה לא ישתנה הרבה גם לאחר תִקנון להתפלגות הגילים באוכלוסייה משום שיש בישראל הרבה ילדים, וההוצאה על בריאות בגילים הצעירים (בעיקר עד גיל שנה) גבוהה יחסית.
- סל שירותי הבריאות, שהוא הרכיב העיקרי בהוצאה הציבורית על בריאות, נשחק מאוד עם השנים: בשנת 2020 עמד הפער בין עלותו בפועל לבין הנדרש כדי לשמור על הרמה שהיה קיים כשהחוק נחקק ב-1995 על 56%–70%. שחיקה זו האיצה את התפתחותו של שוק שירותי בריאות פרטי והחריפה את אי-השוויון בשירותי בריאות.
- ההוצאה הלאומית על בריאות פחתה בשנת 2021 ל-8.1% מהתמ"ג, לעומת 9.7% ב-OECD, וההוצאה על בריאות לנפש עלתה ב-6.9%. כשליש מההוצאה הלאומית על בריאות היא הוצאה פרטית.
- שיעור הרופאות והרופאים לנפש במחוז תל אביב הוא הגבוה ביותר, פי 2.3 מהשיעור במחוז הצפון, שבו השיעור הוא הנמוך ביותר. שיעור האחים והאחיות לנפש במחוז חיפה גבוה פי 2 משיעורם במחוז הדרום. מספר מיטות האשפוז לטווח ארוך בישראל ירד בעשור האחרון – מכמעט 4 מיטות לאלף בני 65 ומעלה בשנת 2010 ל-2.9 בשנת 2021. כמו כן, זמני ההמתנה לייעוץ רפואי ארוכים: יותר מ-30 יום לרופאי עור, ובין 15 ל-20 יום למומחים בתחומים אחרים.
סביבה ובריאות
- בישראל יש שיעור גבוה של תמותה מחשיפה לזיהום אוויר לעומת מדינות ה-OECD. גם יתר לחץ דם וסוכרת הם גורמי סיכון משמעותיים בישראל, ושניהם קשורים למאפיינים סביבתיים.
- קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה ושל הצמיחה הכלכלית מוביל לגידול מהיר בחלקם של השטחים הבנויים במדינה – מ-1.8% ב-1992 ל-5.2% ב-2019. לעומת זאת היחס של שטח בנוי לנפש צנח ב-35%, כלומר ישראל משתפרת בריכוז תושבים רבים יותר בחלל אנכי קטן, וזאת גם בזמן שרמת החיים עולה.
- חומר חלקיקי נשים הוא מזהם האוויר המסוכן ביותר לבריאות – הוא מגביר את סכנת התחלואה ממחלות לב, סוכרת וסוגי סרטן שונים. בשנת 2019 גרמה החשיפה לחומר חלקיקי נשים ל-5% מהתמותה בטרם עת בישראל, והייתה גבוהה ב-39% מרמת החשיפה הממוצעת ב-OECD. אם לא יינקטו צעדים להגביל את השפעות החשיפה, ישראל תעבור בקרוב את ממוצע ה-OECD בתמותה בטרם עת ממחלות הקשורות בכך.
רווחה
- יותר מחמישית מהמשפחות בישראל חיות מתחת לקו העוני. 55% הם יהודים לא-חרדים, וחלקן של משפחות חרדיות וערביות בכלל המשפחות החיות מתחת לקו העוני כמעט כפול מחלקן באוכלוסייה. בבדיקה לפי משפחות עם ילדים עד גיל ארבע המצב חמור אף יותר – רבע מהן חיות מתחת לקו העוני, ומתוכן כמעט 80% משתייכות לחברה הערבית ולחברה החרדית.
- אי-השוויון בהכנסה הכלכלית בישראל הוא מהנמוכים ב-OECD, אבל בהכנסה הפנויה הוא אחד הגבוהים. הסתירה הזאת נובעת בחלקה מהמיסוי הנמוך יחסית בישראל. העלייה בשכר המינימום והעלייה בשיעורי התעסוקה בחברה הערבית ובחברה החרדית מסייעות לצמצום באי-השוויון, שנמשך זה יותר מעשור.
- בשנת 2022 עמדה ההוצאה הכוללת על דמי אבטלה על כ-3.2 מיליארד ש"ח, לעומת 4 מיליארד ש"ח ב-2019. לצד זאת, היקף הביטוח הסיעודי לאזרחים ואזרחיות ותיקים גדל מאוד וב-2021 הוא עמד על עשירית מכלל הוצאות המוסד לביטוח לאומי. גם גמלת השלמת ההכנסה לאזרחים ותיקים גדלה ועמדה ב-2022 (כולל קצבת אזרח ותיק) על 3,799 ש"ח ליחיד ו-6,002 ש"ח לזוג.
- קיים מחסור חמור בעובדות ועובדים סוציאליים: עשירית מן התקנים במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות אינם מאוישים, ועל פי הערכה יש כ-1,500 משרות פנויות בתחום. רבים עוזבים את עבודתם בגלל השכר הנמוך.
חינוך
- תקציב החינוך גדל בעשרים השנים האחרונות פי 1.6 מהגידול במספר התלמידים, וב-2023 הוא עמד על 18% מתקציב המדינה.
- מספר התלמידים למשרה מלאה של מורה ולכיתה ירד ברוב שלבי החינוך והזרמים, ובחינוך החרדי הוא עלה עקב הגידול הרב במספר התלמידים. האוכלוסייה הנשכרת ביותר מתוספת התקציב היא האוכלוסייה הערבית. תוספת התקציב אפשרה לצמצם פערים בין החינוך היהודי והערבי.
- רק 20% מהמורים והמורות לעברית בחינוך היסודי הממלכתי ו-10% בממלכתי-דתי קיבלו הכשרה מתאימה לכך, לעומת 60% בחינוך הערבי. שיעורי ההתאמה של מורים להוראת המקצוע שהם מלמדים גבוהים יותר בחטיבות הביניים, בעיקר בחינוך הערבי. הסיבה שהמצב טוב יותר בחינוך הערבי נובעת ככל הנראה משיעור גבוה יותר של מורים ומורות צעירים שעברו הכשרה עדכנית.
- בשני העשורים האחרונים עלה שכרם החודשי הממוצע של מורים ומורות בכ-90%. השיפור בשכר המורות עולה על השיפור בשכר המורים. השכר במערכות החינוך הערבית והחרדית עלה יותר מהשכר בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. השיפור בשכרם של מורים ומורות ותיקים גדול מזה של מורים מתחילים, כמו גם השיפור בשכרם של מורים ללא תואר אקדמי לעומת מורים בעלי תואר.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.