בימים אלו אנחנו מציינים 10 חודשים לפרוץ המלחמה. מאז 7 באוקטובר נרצחו ונהרגו 1,635 ישראלים, ו-109 חטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס ברצועת עזה. בנייר קצר זה נציג מידע ונתונים על תושבי יישובי הצפון והדרום ועל הנפגעים במלחמה.
תושבי הצפון והדרום
נכון לתאריך 21.8.24 פונו מבתיהם כ-143,000 תושבים, מהם כ-74,600 מיישובים בדרום וכ-68,500 מיישובים בצפון. עד כ-62,000 מן המפונים חזרו לבתיהם, חלקם ביישובים שיש מניעה ביטחונית לגור בהם. כ-17,000 מהמפונים שוהים בבתי מלון כבר למעלה מעשרה חודשים, וכ-64,000 נמצאים בפתרונות דיור אחרים מחוץ ליישוביהם. תרשים 1 מציג את תמונת המצב של אוכלוסיית המפונים בחלוקה ליישובי הצפון והדרום ומקום השהות הנוכחי של התושבים.
דורשי עבודה
מצב המלחמה באזורי הצפון והדרום, לצד פינוי רבים מן היישובים באזורים אלו, הביא עימו גידול ניכר באבטלה ובמספר דורשי העבודה. בחודשים הראשונים למלחמה היה זינוק חד במספר דורשי העבודה ברמה הלאומית, אבל בחודשים האחרונים חלה ירידה והיום מספרם דומה למצב טרם המלחמה. עם זאת, ביישובים המפונים ובאזורי הלחימה שיעור דורשי העבודה נשאר גבוה. תרשים 2 מציג את מספר דורשי העבודה בישראל בחלוקה למחוזות הצפון והדרום ובהשוואה לממוצע הכלל-ארצי. מן התרשים עולה שגם לפני המלחמה היה שיעור דורשי העבודה במחוזות הצפון והדרום גבוה יחסית. בכלל המחוזות ניתן לראות מגמת עלייה ואז ירידה בשיעור דורשי העבודה, אך שיעור דורשי העבודה במחוז הצפון גבוה הן לעומת שאר המחוזות והן לעומת המצב לפני המלחמה.
חשוב לציין שבמחוזות הצפון והדרום יש מגוון רחב של יישובים, אשר חלקם אינם מפונים ואינם נמצאים באזור מלחמה. תרשים 3 מציג עיבוד של מספר דורשי העבודה בערים שדרות וקריית שמונה, אשר רבים מתושביהן פונו מבתיהם לתקופה ארוכה. בשתי הערים ניתן לראות את הקפיצה במספר דורשי העבודה בעקבות המלחמה, אך ניכר בבירור שהגידול בקריית שמונה משמעותי יותר (כבר מפרוץ המלחמה). בחודשים האחרונים רואים מגמה של ירידה במספר דורשי העבודה בשדרות, לעומת המשך מגמת העלייה במספרם בקריית שמונה. יש לציין כי מבחינה מגדרית, העלייה במספר דורשי העבודה בערים אלו בקרב נשים גדולה מאשר בקרב גברים, שלא כמו ברמה הלאומית, שבה אין הבדל משמעותי בין גברים ונשים במספר דורשי העבודה בעקבות המלחמה.
מספר הנפגעים במלחמה
המלחמה גרמה גם לפגיעות משמעותיות בגוף ובנפש. להלן כמה נתונים על אנשים שאושפזו בבתי החולים בעקבות המלחמה, כולל חיילים. עד 22 באוגוסט אושפזו בבתי החולים יותר מ-17,000 איש, כמאה מהם עדיין נמצאים באשפוז כללי (כולל חדרי מיון). מבחינת המאושפזים לפי יישובים (לא מופיע בתרשים) עולה שהעיר אשקלון מובילה עם מספר המאושפזים הגבוה ביותר – 1,287 מתושבי העיר אושפזו כתוצאה מהמלחמה. העיר תל אביב נמצאת במקום השני, עם 839 מאושפזים. יש לציין שמתוך 17,000 המאושפזים כ-14,000 נקלטו בבתי החולים במצב קל.
ניתוח נתוני האשפוז בחלוקה לחודשים מראה שמספר המאושפזים הגבוה ביותר היה בחודש אוקטובר – יותר מ-6,000 איש נקלטו בבתי החולים. בשלושת החודשים שלאחר מכן ירד בהדרגה מספר המאושפזים החדשים שנוספו בכל חודש, מכ-3,000 מאושפזים בנובמבר לכ-1,500 בינואר, ומאז מספר המאושפזים החדשים עומד על כמה מאות בחודש.
מבחינת העומס על בתי החולים יש לציין במיוחד את בתי החולים בדרום – בית החולים ברזילי באשקלון קלט מתחילת המלחמה כ-5,000 מהמאושפזים וסורוקה בבאר שבע קלט כ-3,000. בתי החולים בנהריה, צפת וטבריה קלטו יחד כ-2,500 מאושפזים.
יר קידר, מנכ״ל מרכז טאוב, אומר: ״יותר מ-80 אלף תושבים מפונים כבר למעלה מ-10 חודשים, בלי אופק של חזרה לבתיהם ולחייהם. האבטלה החריגה בקרב תושבי היישובים המפונים מחייבת מגוון פעולות של הממשלה בנושא כבר עכשיו והכנת תוכנית מקיפה בתחום התעסוקה לחיזוק יישובים אלו בסוף המלחמה״.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לחן משיח, דוברת מרכז טאוב: 054-7602151
[1] לגבי כ-10,000 איש אין מידע לגבי פתרון המגורים שלהם. בתרשים 1 הם כלולים בעמודה של שוהים בקהילה.