מאז צוין לראשונה יום האישה הבין-לאומי בשנת 1909 עבר מעמדן של נשים בעולם המערבי תהפוכות ושינויים רבים, ואי-השוויון המגדרי הלך והצטמצם. עם זאת, ישנן סוגיות שבהן אנחנו עדיין רחוקים משוויון מלא, כמו סוגיית פערי השכר בין גברים לנשים.
למרות מגמת הצמצום בפערי השכר המגדריים בישראל בעשורים האחרונים, שכרן החודשי של נשים עדיין נמוך בממוצע משכרם של גברים, הן בשכר החודשי והן בשכר לשעה. בהשוואה בין-לאומית הפערים בולטים. ב-2018 דורגה ישראל במקום השני מהסוף בין מדינות ה-OECD, עם פער של 22.7% בשכר החציוני לשכירים במשרה מלאה (הסבר חלקי לפער בהמשך).
מגפת הקורונה והשפעותיה הדרמטיות על החברה בישראל תרמו להדגשת ההבדלים המגדריים בשוק העבודה. מצד אחד נשים הוצאו לחל"ת בשיעור גבוה יותר, אך מצד שני התעסוקה של נשים (כולל אלו שהוצאו לחל"ת) ירדה פחות משל גברים. סמוך לפרוץ הגל השני של התחלואה באוגוסט 2020 הונחה על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק שכר שווה לעובדת ולעובד שנוסחה על ידי ויצ"ו. בהצעה לתיקון החוק צוטט מחקרה של הדס פוקס על פערי שכר מגדריים שפורסם בדוח מצב המדינה של מרכז טאוב לשנת 2016. התיקון המוצע מטיל לראשונה על המעסיק אחריות אקטיבית: הוא נדרש לאסוף את הנתונים בדבר פערי שכר בארגון, לפרסם אותם בקרב עובדיו בדוח פנימי מקוון ולדווח על ממצאיו בפומבי. פרסום הנתונים בדוח הפנימי הוא כלי יעיל ליצירת שקיפות בשכר, ובכוחו לעודד נשים לשאת ולתת על שכרן.
התיקון עבר בכנסת והמועד לפרסום הדוחות הפומביים הולך ומתקרב. ב-1 ביוני 2022 כל החברות והארגונים המעסיקים יותר מ-518 עובדים צפויים לדווח על פערי השכר בין העובדים והעובדות המועסקים אצלם. התיקון לחוק כולל בתוכו מנגנון שיאפשר להחיל אותו בעתיד גם על ארגונים קטנים יותר. מחקר זה של מרכז טאוב – היחיד שנערך במכון מחקר עצמאי בישראל ושצוטט בהצעה לתיקון החוק – ממחיש כיצד מחקר יכול להשפיע ישירות על קביעת מדיניות. יום האישה הבין-לאומי שיחול בקרוב הוא הזדמנות טובה לדון בנושא ולהציג כמה מן הממצאים החשובים שעלו ממחקר זה.
במחקרה ביקשה פוקס לעמוד על הסיבות לפערי השכר בין גברים לנשים, אשר עמדו בשנת 2015 על 32% בשכר החודשי. היא בחנה את הפער בהתבסס על מאפיינים אישיים ודמוגרפיים של העובדים, בהם מספר שעות העבודה, רמת ההשכלה שלהם ומשלחי היד והענפים שהם מועסקים בהם. מן המחקר עולה כי הגורם המשמעותי ביותר הוא מספר שעות העבודה – 57% מהפער נובע מהיקף המשרה הנמוך של נשים לעומת גברים ב-2015: 34% מהנשים בגילי העבודה עבדו במשרות חלקיות – פי שניים משיעור הגברים, ובקרב עובדים שהועסקו במשרה מלאה נשים עבדו בממוצע פחות שעות מגברים.
הגורם השני בחשיבותו, שאחראי לעוד 14% מפער השכר, הוא ההבדל בין משלחי היד והענפים שבהם מועסקים גברים ונשים. גורמים אחרים מצמצמים מעט את פערי השכר – למשל המספר הממוצע של שנות לימוד, שגבוה יותר בקרב נשים, והעובדה שנשים נכנסות לשוק העבודה בגיל צעיר יותר מגברים עקב אורך השירות הצבאי. בעזרת ניתוח של המשתנים הללו הצליחה החוקרת להסביר כ-70% מפערי השכר.
כדי לברר מהם שאר הגורמים לפער בדקה פוקס לאילו גורמים יש עדיפות בשוק העבודה, ואילו מן הגורמים הללו מדורגים גבוה בסולם העדיפויות. בעזרת שימוש בבסיס נתונים ייחודי של הלמ"ס היא מצאה כי ללימודי מתמטיקה ברמה של 5 יחידות ולחלק הכמותי בבחינה הפסיכומטרית, שבהם נשים נוטות להגיע להישגים פחותים מאלו של הגברים, יש תרומה של עוד 13% אחוז להסבר, כך שבסה"כ כ-83% מהפער מוסבר ונשאר פער בלתי מוסבר של כ-5%-6%. לנוכח תפקידם החשוב של ההישגים המתמטיים בקביעת השכר בחן המחקר גם את הפערים המגדריים בתחום זה בשלבים שונים לאורך החיים.
בחינה זו העלתה שהקיטוב המגדרי במשלחי היד מתחיל בגילים צעירים וממשיך בבחירת המקצוע: פערים מגדריים בהישגים המתמטיים מתגלים כבר בבית הספר היסודי. הנתונים מראים כי הישגים נמוכים יותר בקרב נשים ניכרים כבר מגיל צעיר. למשל, בבחינות המיצ"ב במתמטיקה בכיתה ה' במגזר היהודי הישגי הבנות נמוכים יותר מאלה של הבנים, אך לעומת זאת הן חזקות יותר באנגלית. באופן דומה, במבחני PISA (שנערכים בכיתה ט') הישגיהן נמוכים יותר במתמטיקה וגבוהים יותר בקריאה. הפערים מתחדדים בתיכון הן בלימודי מתמטיקה והן בבחירת מגמות הלימוד: שיעור גבוה יותר מהבנים לומדים מתמטיקה ברמה של 5 יחידות, ואילו בקרב הלומדים ברמה של 3 ו-4 יחידות שיעור הבנות גבוה יותר. כמו כן, בקרב תלמידי 5 יחידות הציון הממוצע של הבנים גבוה יותר. מחקרים אחרים שנעשו מאז פורסם המחקר של פוקס מצאו כי עדיין יש פער בהישגים בין בנים ובנות (לטובת הבנים), אך באחוזים השיפור בקרב הבנות גדול יותר.
הבדלים אלו מלווים גם את בחירת החוגים במוסדות להשכלה גבוהה – נשים מרוכזות במקצועות טיפוליים וחינוכיים וגברים במקצועות מתמטיים, ואפילו בקרב בוגרי ובוגרות מדעי המחשב, שיעור גבוה יחסית של נשים בוחרות שלא לעבוד בתחום. אפשר שהסיבה לכך היא שנשים פונות לתחומים המאפשרים גמישות בשעות העבודה ותעסוקה במשרה חלקית ונמנעות ממקצועות הנחשבים תובעניים מבחינת שעות העבודה, כמו טכנולוגיה, מדע ופיננסים.
מחקר שפורסם בדוח מצב המדינה 2021 מצביע על התפתחות מעניינת בתחום ההשכלה הגבוהה: בעקבות מגפת הקורונה חל זינוק משמעותי במספר הנרשמים למוסדות להשכלה גבוהה בשל התכווצות שוק העבודה והגבלות הטיסה. העליות החדות ביותר בשנה האקדמית 2020–2021 בקרב נשים היו בלימודי המדעים הביולוגיים (37%), העסקים (28%) וההנדסה (18%), והן היו גבוהות יותר מאלו של גברים בתחומים אלו, אף שבמספרים מוחלטים שיעור הגברים שבחרו בתחומים אלו היה גבוה יותר. מעניין לציין שהעלייה המתונה ביותר בקרב נשים הייתה בהרשמה ללימודי חינוך והוראה (9%), בעוד ששיעור הגברים שנרשמו לתחום זה עלה ב-19%. עם זאת יש לזכור כי נתונים אלו נכונים רק לשנה האקדמית הקודמת, וצריך לבחון אם מדובר בראשיתה של מגמה ארוכת טווח. אם מדובר במגמה, יהיה חשוב לבחון במקביל גם את הישגיהן המתמטיים של בנות בבית הספר היסודי והתיכון, שכן הם יוכלו להשפיע על בחירת תחומי הלימוד העתידיים שלהן ועל פוטנציאל השכר שלהן.
יום האישה הבין-לאומי לשנת 2022 מהווה ציון דרך לכל ההישגים שהושגו עד כה בנושא השוויון בין נשים וגברים. יש לקוות שהתיקון לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד ומאמצים אחרים שנעשים כדי להביא לצמצום הפערים המגדריים בשכר, כמו גם בתחומים אחרים, יניבו פירות במהרה. אנו גאים שמחקר של מרכז טאוב צוטט בהצעת חוק משמעותית כל כך ומקווים שמגמת הצמצום בפערי השכר בין גברים ונשים תימשך בשנים הבאות.