הנטל הבריאותי והכלכלי של מחסור במגנזיום במים מותפלים

המחקר נערך בתמיכתה הנדיבה של יד הנדיב

משבר המים המתמשך שישראל סבלה ממנו במשך עשרות שנים אמנם נבלם בזכות מתקני ההתפלה, אך תופעת לוואי של אותו פתרון יצרה בעיה בריאותית לא צפויה – מחסור במגנזיום.

מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו חוקרי היוזמה למחקר ומדיניות סביבה ובריאות, מאיה שדה, פרופ' איתמר גרוטו, פרופ' נדב דוידוביץ' ופרופ' אלכס וינרב, בחן את ההשפעות הבריאותיות והכלכליות של המחסור במגנזיום, מינרל קריטי לבריאות האדם. במחקר נמצא כי מחסור זה מגביר את התחלואה העודפת בסוכרת מסוג 2 ובשבץ איסכמי. לפני עידן ההתפלה, המים הטבעיים סיפקו 10%–20% מצריכת המגנזיום בישראל, ואולם במים מותפלים – שהם היום כ-70% מהמים במשקי הבית בישראל – אין מגנזיום כלל.

החדשות הטובות הן שזהו מחיר שאפשר להימנע ממנו: באמצעות החזרת מגנזיום למים מותפלים אפשר להוריד את רמות התחלואה ולחסוך למערכת הבריאות מאות מיליוני שקלים: החיסכון השנתי הצפוי בהוצאות רפואיות ישירות ממניעת סוכרת מסוג 2 ושבץ איסכמי בעקבות הגדלה של צריכת המגנזיום ב־50 מ"ג ליום נעה בין 83 ל־188 מיליון ₪ בשנת 2025, ובין 110 ל־253 מיליון ₪ בשנת 2040. על פי דוח משרד הבריאות, הוספת מגנזיום למים תעלה כ־37 מיליון ₪ בשנה.