הנטל הבריאותי והכלכלי של מחסור במגנזיום במים מותפלים

המחקר נערך בתמיכתה הנדיבה של יד הנדיב

משבר המים המתמשך שישראל סבלה ממנו במשך עשרות שנים אמנם נבלם בזכות מתקני ההתפלה, אך תופעת לוואי של אותו פתרון יצרה בעיה בריאותית לא צפויה – מחסור במגנזיום.

מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו חוקרי היוזמה למחקר ומדיניות סביבה ובריאות, מאיה שדה, פרופ' איתמר גרוטו, פרופ' נדב דוידוביץ' ופרופ' אלכס וינרב, בחן את ההשפעות הבריאותיות והכלכליות של המחסור במגנזיום, מינרל קריטי לבריאות האדם. במחקר נמצא כי מחסור זה מגביר את התחלואה העודפת בסוכרת מסוג 2 ובשבץ איסכמי. לפני עידן ההתפלה, המים הטבעיים סיפקו 10%–20% מצריכת המגנזיום בישראל, ואולם במים מותפלים – שהם היום כ-70% מהמים במשקי הבית בישראל – אין מגנזיום כלל.

החדשות הטובות הן שזהו מחיר שאפשר להימנע ממנו: באמצעות החזרת מגנזיום למים מותפלים אפשר להוריד את רמות התחלואה ולחסוך למערכת הבריאות מאות מיליוני שקלים: החיסכון השנתי הצפוי בהוצאות רפואיות ישירות ממניעת סוכרת מסוג 2 ושבץ איסכמי בעקבות הגדלה של צריכת המגנזיום ב־50 מ"ג ליום נעה בין 83 ל־188 מיליון ₪ בשנת 2025, ובין 110 ל־253 מיליון ₪ בשנת 2040. על פי דוח משרד הבריאות, הוספת מגנזיום למים תעלה כ־37 מיליון ₪ בשנה.

חשיבותו הבריאותית של המגנזיום

למגנזיום תפקיד מכריע בהבטחת פעילותם התקינה של כל איברי הגוף, כולל מערכת הלב וכלי הדם, העצמות, המערכת החיסונית ומערכת העיכול, וכמה מן הפעולות שהוא אחראי להן אף קריטיות לחיים. המגנזיום ממלא תפקיד גם בוויסות התכונות החשמליות של שריר הלב ובדיכוי מנגנונים דלקתיים שמונעים הסתיידות וסקולרית והתפתחות של טרשת עורקים, פקקת ואוטם שריר הלב. כמו כן יש לו תפקיד קריטי בוויסות סידן ואשלגן ובוויסות קולטני האינסולין. ריכוז אופטימלי של סידן בתא מוביל ללחץ דם תקין, ומונע בין השאר קרישי דם והסתיידות עורקים. ריכוז גבוה מדי של סידן בתא גורם להפרעה במטבוליזם התאי ולהתגברות העמידות לאינסולין, להשמנת יתר ולעלייה במקרים של סוכרת מסוג 2.

המחסור בצריכת מגנזיום בישראל

צריכת המגנזיום היומית המומלצת לנשים היא 265–315 מ"ג ולגברים 350–415 מ"ג.

המחסור בצריכת מגנזיום, שמקורו בעיקר בתזונה דלה במגנזיום ובמים דלים במגנזיום, קיים בכל קבוצות הגיל והאוכלוסייה, והחסר נע בין 10 מ"ג בקרב נשים יהודיות בנות 18–44 לבין 50%–80% מחסור בקרב ערבים ויהודים בני 65 ומעלה. מחסור ניכר נמצא בקרב נשים וגברים יהודים צעירים יחסית, בני 18–34. בקרב נשים וגברים ערבים המחסור ניכר בגילים מבוגרים יותר, 45–65. לדברי החוקרים, זה ממצא מדאיג משום שבני קבוצת גיל זו נוטים יותר למצבים רפואיים כמו סוכרת המונעים ספיגה יעילה של מגנזיום.

השפעת ההתפלה על כמות המגנזיום במי השתייה ועל צריכת מגנזיום

התוצאה השלילית של ההתפלה, במיוחד בהקשר של מחסור במגנזיום, מוכרת בישראל זה זמן רב. דיונים על הוספת מגנזיום למי שתייה מותפלים בישראל החלו להיערך כבר בשנת 2004. ב-2013 נקבע בתקנות ההגנה על בריאות הציבור כי יש לבחון את המשמעות והעלות של הוספת מגנזיום למי שתייה בריכוז של 20–30 מ"ג לליטר. ועדה מקצועית שהקים משרד הבריאות לבחינת הנושא קבעה כי הפחתת התחלואה והתמותה מסוכרת מסוג 2, מחלת לב כלילית ושבץ איסכמי טומנת בחובה תועלת כלכלית רבה, וקראה להקים מתקן חלוצי להוספת מגנזיום למים. אף על פי כן, מתקנים להוספת מגנזיום למי השתייה טרם הוקמו ולא ברור אם זה יקרה ומתי.

גם מסנני מים ביתיים מפחיתים משמעותית את המגנזיום במים

מסקרי הבריאות והתזונה של משרד הבריאות עולה כי לא רק התפלה פוגעת בצריכת המגנזיום. הסקרים מעריכים כי כמות המגנזיום היומית הנצרכת דרך שתיית מים – בהנחה שאדם שותה כשני ליטרים של מים ביום – עומדת על כ־65 מ"ג ממי ברז (לא מותפלים) וכ־56 מ"ג ממים מבקבוקים. לעומת זאת, כמות המגנזיום במים מסוננים במסננים ביתיים היא אפס. לדברי החוקרים, נוכח היקף השימוש הנרחב במסנני מים ביתיים בישראל, העומד על כ־46% מהאוכלוסייה על פי סקר זה, מדובר בנתון מדאיג שיש להביא בחשבון כשנבחנים אמצעי מדיניות להעלאת צריכת המגנזיום באוכלוסייה.

לצורך הפחתת שיעורי סוכרת ושבץ דרוש פתרון מתאים ומהיר למחסור במגנזיום באוכלוסייה, ובפרט למחסור אשר נגרם מצריכת מי שתייה שאינם מכילים מגנזיום
החוקרים מציגים הערכות כלכליות שלפיהן הוספת 50 מ"ג מגנזיום לצריכה של אדם ליום עשויה למנוע מעל 1,000 מקרים חדשים בשנה של סוכרת מסוג 2 ומעל 100 מקרים חדשים של שבץ מוחי. בסך הכול מדובר בחיסכון שנתי של מאות מיליוני שקלים למערכת הבריאות.

• עלויות הבריאות לנפש לחולי סוכרת מסוג 2 גבוהות פי 1.7–2.7 מההוצאות בגין מי שאינם חולים בסוכרת. ההערכות מראות כי הסכום שייחסך למערכת הבריאות בשנת 2040 עקב הפחתת מקרי סוכרת מסוג 2 ושבץ מוחי, בהינתן תוספת של 50 מ"ג מגנזיום לאדם ליום, נע בין 111 ל-254 מיליון ₪, כתלות בעלות הטיפול בסוכרת ובצריכה הבסיסית של מגנזיום.
• העלות לכל החיים של טיפול בסוכרת מסוג 2 בעוקבה של שנה אחת עקב מחסור של 50 מ"ג מגנזיום נעה בין 800 מיליון ש"ח ל-2.1 מיליארד ש"ח, כתלות בצריכה הבסיסית של מגנזיום, ביחס עלויות הטיפול לנפש בין חולי סוכרת למי שאינם חולים, ובאחוז החולים המנהלים היטב את מצבם.
• העלות האמיתית לחברה ולכלכלה של טיפול בחולה סוכרת מסוג 2 היא לפחות פי שניים מן העלות עבור אדם שאינו חולה סוכרת, אם מביאים בחשבון את העלויות העקיפות הכרוכות בכך. אלה כוללות בין השאר פגיעה בכושר העבודה, ימי מחלה, טיפולים נוספים, עלויות נלוות של בני משפחה מטפלים וקצבת נכות מביטוח לאומי.
• הסיכון לסוכרת בישראל גבוה יותר בקרב קבוצות אוכלוסייה המאופיינות במעמד חברתי־כלכלי נמוך. עוד מצוין במחקר כי צריכת המגנזיום הבסיסית בתזונה וגם שיעורי הצריכה של תוספים תזונתיים באוכלוסיות אלו נמוכים לעומת אוכלוסיות ממעמד חברתי־כלכלי גבוה. לפיכך היעדר מגנזיום במי השתייה תורם להגדלת אי־השוויון בתחלואה.

אנו מזמינים אתכם לצפות בוובינר, שנערך ב-2.12.24, ובו נדונו הסכנות והפתרונות האפשריים.