ההשקעה והתמורה בתחום הסביבה והבריאות: משק המים, אנרגיה והוצאות הממשלה

פרק סביבה ובריאות בדו"ח מצב המדינה לשנת 2025:

המשאבים הסביבתיים שייכים לכלל הציבור ויש להם השפעה ישירה על רווחת האזרחים ועל בריאותם. בישראל סדר היום הביטחוני דוחק לעיתים סוגיות סביבתיות לשוליים. עם זאת, היות שמדובר בצרכים בסיסיים וחיוניים, להשקעה בסביבה יש חשיבות רבה מבחינת בריאות הציבור והחוסן החברתי והכלכלי.

להלן עיקרי הפרק "ההשקעה והתמורה בתחום הסביבה והבריאות: משק המים, משק האנרגיה והוצאות הממשלה", המתפרסם במסגרת "דוח מצב המדינה לשנת 2025" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. בפרק זה בוחנים החוקרים אור סימן טוב, יעל יבין, ניר קידר וד"ר מאיה שדה את ההשקעה הציבורית בתחומי סביבה מרכזיים. המחקר בוחן את הקשר בין ההשקעה הציבורית לבין מצב הסביבה והשלכותיו על בריאות הציבור. כמו כן הוא מציג אתגרים מבניים ומציע כיווני מדיניות אפשריים לשיפור, למען רווחת הציבור ולתועלת החברה.

עיקר ההוצאה הסביבתית מוקדש לטיפול בפסולת, בעוד ההשקעה בהפחתת זיהום אוויר, ניהול שפכים ומחקר נמוכה

ההוצאה הציבורית על הגנת הסביבה בישראל צמחה בעשור האחרון והגיעה בשנת 2024 לכ-10.7 מיליארד ש"ח, אך שיעור ההוצאה כאחוז מהתמ"ג הצטמצם לאורך השנים, וכך גם השיעור מסך ההוצאה הציבורית, העומד על כ-1.2% בלבד (לעומת 1.5% בשנת 2015). מרבית ההוצאה, כ-87% (כ-9 מיליארד ש"ח), ממומנת בידי הרשויות המקומיות, והשאר בידי הממשלה.

בשנת 2024 הייתה ההוצאה על ניהול פסולת 83% מכלל ההוצאה הציבורית על הגנת הסביבה, מתוכה 92% מומנו בידי הרשויות המקומיות. בהתבוננות על פני זמן, בשנת 2024 הייתה ההוצאה על טיפול בפסולת גבוהה ב-54% מההוצאה בשנת 2013, אף שהאוכלוסייה גדלה בתקופה זו רק ב-25%. הזינוק העיקרי בהוצאה התרחש בשלוש השנים האחרונות (2022–2024) ונבע משימוש נרחב בכספי הקרן לשמירת הניקיון להקמת מתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת ולמיחזור.

בהשוואה בין-לאומית ניכר כי ישראל מוציאה על ניהול פסולת שיעור חריג מכלל ההוצאה הממשלתית על הגנת הסביבה. בשנת 2023 עמד שיעור זה על 81%, לעומת כ-35% בממוצע במדינות ה-OECD.

ההוצאה על ניהול שפכים מסך ההוצאה הציבורית, לעומת זאת, עומדת על 8.4% בלבד. בשנת 2024 גדלה הוצאה זו רק ב-7% ביחס ל-2013. ההוצאה על מניעת זיהום אוויר נמוכה מאוד, על אף התמותה הגבוהה יחסית בישראל עקב זיהום אוויר.

הוצאות הממשלה על טיפול בפסולת כאחוז מכלל ההוצאה הממשלתית על הגנת הסביבה, ישראל לעומת מדינות ה-OECD, בשנת 2023

היעד שקבעה הממשלה לייצור 20% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות עד סוף2025  לא יושג כנראה, וישראל עלולה לקבע את התלות בדלקים מזהמים

ישראל נמצאת כיום בנקודת מפנה בתחום משק האנרגיה. בשנים האחרונות הונחו יסודות חשובים להרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות, אך נדרש מאמץ נוסף כדי לעמוד ביעדים הלאומיים ואולי אף להגדיר יעדים שאפתניים יותר, כדי שניתן יהיה להבטיח סביבה ובריאות משופרות.

נתוני המחקר מראים כי אף שהוגדרו יעדים להרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות, בפועל נמשכת התלות בדלקים פוסיליים מתכלים (פחם, סולר וגז). תלות זו יוצרת "נעילה תשתיתית" (Lock in) – כלומר מצב שבו השקעה בתשתיות גז חדשות להולכה ולייצור אנרגיה מקבעת את משק האנרגיה לשנים קדימה ומקשה את המעבר לשימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים וחסכוניים יותר. בזמן מבצע עם כלביא ביוני 2025 קיבלה ישראל תזכורת לפגיעותה של מערכת ייצור החשמל שלה. הפקת הגז בים נעצרה כמעט לחלוטין וחלקם של הפחם והסולר בתמהיל ייצור החשמל הגיע בשיא ל-60%, לעומת כ-10% בימי שגרה. במקביל מרווח הביטחון של מערכת החשמל – כלומר הפער בין יכולת הייצור לבין הביקוש המרבי – הצטמצם מ-37% בשנת 2014 ל-15% בלבד בשנת 2023. על אף צעדים רגולטוריים שננקטו בשנים האחרונות, ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל בשנת 2024 על כ-14% בלבד מצריכת החשמל. לדברי החוקרים, ייתכן קושי בהשגת היעד שקבעה הממשלה לייצור 20% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות עד סוף 2025. 

כדאיות כלכלית

המחקר מראה שמעבר כולל לייצור חשמל ממקורות מתחדשים צפוי להניב למשק בטווח הארוך חיסכון של מיליארדי ש"ח, כך שיש כדאיות כלכלית ברורה להמשך קידומן והרחבתן של האנרגיות המתחדשות. יתרה מזו, הניסיון מהעולם מלמד שהרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות תורמת ליצירת מקומות עבודה, לעלייה בפריון העבודה ולהעלאת שיעורי הצמיחה של הכלכלה המקומית.

משבר המים הטבעיים: צריכת המים הביתית בישראל גדלה בקצב מהיר מהגידול באוכלוסייה

הרחבת השימוש במים מותפלים בעשורים האחרונים יצרה בקרב הציבור תחושה של שפע מתמשך באספקת המים. עם זאת, נתוני המחקר מצביעים על כך שתחושה זו אינה משקפת את המצב בפועל, ולמעשה משק המים של מדינת ישראל בשנת 2025 נמצא במשבר. בשנים 2008–2011 יושמה בישראל מדיניות אקטיבית לחיסכון במים שכללה מסעות פרסום נרחבים והעלאה של תעריפי המים, וצריכת המים הביתית אכן ירדה במידה ניכרת. אולם משנת 2011, עם סיום מבצע ההסברה ובד בבד עם התרחבות מערך ההתפלה, חזרה צריכת המים הביתית למגמת עלייה ואף בקצב העולה על קצב גידול האוכלוסייה. בין השנים 1998 ו-2023 עלה חלקה של הצריכה הביתית מכלל צריכת המים מ-31% ל-43% – נתון המעיד על עלייה בצריכה לנפש מעבר לשינוי המתבקש מההתפתחות הדמוגרפית.

בשנת 2023 עמדה צריכת המים הכוללת בישראל על כ-2.4 מיליארד מ"ק. יותר מ-50% מהמים שימשו לחקלאות והשאר שימשו לצריכה ביתית, ציבורית ותעשייתית. למרות זאת, הגידול בצריכת המים בישראל בעשורים האחרונים אינו נובע מהתרחבות הצריכה החקלאית, שכן זו ירדה מעט לאורך השנים, אלא מהגידול בשימוש הביתי והעירוני. צריכת המים לשימוש ביתי גדלה בשנים 1998–2023 מכ-670 מיליון מ"ק ליותר ממיליארד מ"ק, ושיעורה מכלל הצריכה גדל באופן משמעותי. במקביל, נתוני השנים 2000–2022 מראים כי לאורך זמן צריכת המים בישראל חורגת מפוטנציאל מקורות המים הטבעיים, ובשנת 2022 היא הייתה גבוהה בכ-30% מהיקף המים הזמין במאגרים, וזאת על אף השימוש הגובר במים מותפלים. החוקרים מדגישים כי לשמירה על מקורות המים הטבעיים יש חשיבות רבה, שכן מעבר להיותם מאגרים של מי שתייה, בעיתות שגרה ובחירום הם משמשים להנאת הציבור ולרווחתו. לכן חשוב לפעול להעלאת המודעות בקרב הציבור לחיסכון במים, בין היתר באמצעות מסעות הסברה כפי שבוצע בהצלחה בעבר.

התרחבות מערך ההתפלה הפכה את ההתפלה לגורם משמעותי באספקת המים בישראל – כיום כ-60% ממי השתייה הם מים מותפלים – ויש להם תרומה חשובה ליציבות האספקה של מי שתייה. עם זאת, בתהליך ההתפלה מוּסָרים מן המים מינרלים חיוניים – אשר מצויים במים ממקורות טבעיים – ובהם סידן, מגנזיום, פלואוריד ויוד. השימוש הגובר במים מותפלים מעלה שאלות הנוגעות לאיכות מי השתייה ולהיבטים בריאותיים הקשורים בהרכבם. מעבר לכך, להתפלה יש גם השלכות סביבתיות הנובעות מתהליכי ההקמה, השימוש והתחזוקה של המתקנים. לבסוף, יש להביא בחשבון שהתפלה כרוכה בצריכת גבוהה של אנרגיה, דבר היוצר תלות של משק המים באנרגיה. מצב זה מדגיש את הצורך בפתרונות תשתיתיים ארוכי טווח ובניהול כוללני של משק המים המתייחס להיצע, לצריכה, לאיכות המים ולהשלכות האנרגטיות של אספקתם.

הצריכה הגוברת של מים מתבטאת גם בעלייה בייצור השפכים, מגבירה את העומס על מתקני טיהור השפכים ופוגעת באיכות הטיפול שהם מסוגלים לספק. בשנת 2022 דווחו 1,544 תקלות במערכות הביוב והקולחים, גידול של כ-135% מאז 2017. לכשלים אלו יש השלכות סביבתיות ובריאותיות רבות, בהן זיהום קרקע, נחלים ומי תהום. המחקר מצביע על קשר בין טיפול לקוי בשפכים וגלישות ביוב לבין אירועי תחלואה, כמו התפרצות קדחת הנילוס המערבי ביוני 2024, אשר בעקבותיה חלו מאות בני אדם ועשרות נפטרו.

צריכת מים ביתית וציבורית בישראל לעומת גודל האוכלוסייה, 1998–2023