אי שוויון בהכנסות בישובים קטנים: מיעוטים, השכלה וילודה

 כמחצית מאוכלוסייה זו היא ערבית, וההכנסה לנפש במשפחות ערביות היא רק כ-60% מהממוצע. עם זאת, אי השוויון בקרב המשפחות הערביות גם הוא נמוך משמעותית מהממוצע. פירוק אי השוויון בוצע באמצעות שני מדדים חלופיים: מדד הג’יני ומדד מקדם ההשתנות בריבוע, והמשתנים המסבירים מצליחים להסביר 60% ו-40% מסך אי השוויון, בהתאמה. תוצאות הפירוק מראות כי השתייכות לאוכלוסייה הערבית מסבירה בין 10% ל-16% מסך אי השוויון בהכנסה לנפש, כלומר כרבע מסך אי השוויון המוסבר. ההשכלה (הנמוכה ב-30% בקרב הערבים) מסבירה בין 10% ל-13% מאי השוויון, ואילו גודל המשפחה (הגדול בכמעט 50% בקרב הערבים) מסביר בין 9% ל-16%. לעומת זאת, מיקום גיאוגרפי ומגדר הם בעלי חשיבות מובהקת סטטיסטית אך נמוכה בהרבה להסברת אי השוויון בהכנסה לנפש (פחות מ-1% כל אחד). מאחר שאת ההשתייכות האתנית לא ניתן לשנות, מדיניות שמטרתה להקטין את אי השוויון יכולה להתבסס על שיפור ברמת ההשכלה או על הקטנת הילודה. הגדלת ההשכלה באופן הומוגני בכלל האוכלוסייה צפויה להקטין את אי השוויון, אולם הגדלת ההשכלה בקרב הערבים היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר, ושיפור בהשכלה שיגרום גם להקטנת אי השוויון בהשכלה יביא ליתר שוויוניות בהכנסה לנפש. הקטנת גודל המשפחה באופן הומוגני גם היא צפויה להקטין את אי השוויון בהכנסה לנפש, אולם היא משפיעה באופן דומה על יהודים ועל ערבים. מכאן שהקטנת גודל המשפחה בקרב המשפחות הגדולות במיוחד, גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים, עשויה להביא להשפעה הגדולה ביותר על אי השוויון.