ועדות ערר על שירותים חברתיים במשרד הרווחה

 מערך ועדות הערר על שירותים חברתיים במשרד הרווחה והביטחון החברתי נועד להבטיח את זכותם של מקבלי שירותים חברתיים לערער על החלטות שהתקבלו בעניינם ברשויות המקומיות. למרות חשיבותו של ההליך, נייר מדיניות זה של מרכז טאוב מאת פרופ' ג'וני גל, יעל עובדיה ושביט בן-פורת מראה כי לאורך שנים, מספר העררים המוגשים לוועדות קטן מאוד וכי רוב העררים נדחים.

מערך הערר פועל זה 60 שנה ומבוסס על ועדות מחוזיות שתפקידן לבחון מחדש החלטות של מחלקות לשירותים חברתיים בנושאים כמו טיפול סוציאלי, סיוע חומרי ושירותים קהילתיים. כיום פועלות בישראל ארבע ועדות ערר מחוזיות בלבד, לעומת 16 ועדות בשנת 2001.

מרבית העררים מוגשים בתחום "פרט ומשפחה"

הנתונים המוצגים במסמך מראים כי מרבית העררים שהוגשו בשנים 2013–2024 עסקו בתחום "פרט ומשפחה", דהיינו התמקדו בשירותי רווחה המיועדים לסיוע למשפחות. בשנים האחרונות קטן חלקו היחסי של תחום זה, והפער בינו ובין התחום השני בשכיחותו, תחום "ילד ונוער" (שירותים לילדים בסיכון או לילדים הסובלים מבעיות חברתיות מגוונות), הצטמצם. "אנשים עם מוגבלות" הוא התחום השלישי הנפוץ ביותר.

מהנתונים עולה כי לאורך השנים חלה ירידה משמעותית ביחס בין מספר העררים שהוגשו לוועדות הערר לבין מספר מקבלי השירותים במחלקות לשירותים חברתיים. במהלך שני העשורים האחרונים הוגשו בין 155 לכ-1,000 עררים בשנה, בשעה שבמחלקות לשירותים חברתיים היו רשומים באותן שנים בין 1.1 מיליון ל-1.3 מיליון בני אדם. בעוד בשנים 2004–2005 הוגשו כ-8.5 עררים לכל 10,000 מקבלי שירות, בשנת 2013 ירד הנתון לכ-3.9 עררים, ובשנים 2020–2021 הוא עמד על כ-1.5–1.7 עררים בלבד לכל 10,000 מקבלי שירות. בשנת 2024 עמד מספר העררים שהוגשו על 2.8 לכל 10,000 מקבלי שירות.

במקביל, מספר ועדות הערר צומצם בהדרגה מ-16 ועדות בשנת 2001 ל-13 ועדות בשנת 2013, וכיום ישנן ארבע ועדות מחוזיות בלבד.

היחס בין מספר העררים שהוגשו לוועדות הערר למספר מקבלי השירות במחלקות לשירותים חברתיים, לכל 10,000 מקבלי שירות 

מרבית העררים המוגשים לוועדות הערר נדחים

בחינת ההיסטוריה של מערך הערר מצביעה על שיעורי דחייה גבוהים לאורך עשרות שנות הפעילות של ועדות הערר. כך, בשנות השבעים נדחו 57% מהעררים, בתחילת שנות האלפיים נדחו 64% מהם, ובשנת 2023 הגיע שיעור הדחיות ל-79%.

מניתוח ההחלטות שהתקבלו בעניין עררים שהוגשו בשנים 2017–2023 עולה ששיעורי הדחייה נעים בין 66% (2018) ל-82% (2021). בשנת 2023 שיעור העררים שבהם הוועדה שינתה את החלטת מחלקת הרווחה לטובת העורר היה נמוך מאוד ונע בין 3% ל-6% בלבד. פחות מחמישית מהעררים הועברו לבדיקה חוזרת של המחלקה לשירותים חברתיים, אולם לפי נייר המדיניות אין מידע נגיש לגבי המעקב אחר תיקים אלו ולא ידוע מה הוחלט בעניינם בהמשך.

בדוח חופש המידע של משרד הרווחה לשנת 2024 הוצגה לראשונה חלוקה מפורטת יותר של תוצאות העררים. לפי הדוח, 60% מהעררים נדחו, 27% נמחקו מחוסר סמכות ו-6% בוטלו כיוון שהעוררים קיבלו את מבוקשם עוד לפני כינוס הוועדה. לדברי המחברים, רמת הפירוט החדשה היא צעד חיובי, שכן לאורך זמן היא תאפשר לזהות מגמות בתחום העררים ולשפר את התהליך לטובת כל הצדדים.

על אף השינויים שנעשו במערך הערר לאורך השנים מספר העררים נותר קטן ושיעורי הדחייה גבוהים

בשנת 2012 נערך שינוי משמעותי במערך ועדות הערר, שנועד להגביר את עצמאותו ולחזק את מקצועיותו. במסגרת זו שונה הרכב חברי הוועדות ונוספה אפשרות לשני הצדדים לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטות הוועדה. בשנים האחרונות נוספו גם טופסי ערר דיגיטליים ואפשרות להגשת ערר דרך אתר משרד הרווחה והביטחון החברתי.

עם זאת, נייר המדיניות מראה כי גם לאחר השינויים שנעשו במערכת, מספר העררים נותר קטן מאוד ושיעורי הדחייה מוסיפים להיות גבוהים.

המסמך מציג כמה חסמים אפשריים שעשויים להסביר את מספר העררים הנמוך. בין היתר ניתן למנות חסמי מודעות וידע, חסמים בירוקרטיים וחסמים תפיסתיים, פסיכולוגיים ותרבותיים. הסבר נוסף עשוי לנבוע מן האפשרות לפנות למשרד הרווחה במקביל דרך מנגנון פניות הציבור, אך לעיתים הבירוקרטיה הכפולה הכרוכה בפנייה בשני מסלולים נפרדים עלולה לייאש את מקבל השירות ולגרום לו לוותר מראש. כמו כן, ניתן לשער שכאשר מתקיים קשר תקין בין מקבל השירות לאנשי המקצוע במחלקה, תלונות רבות שהיו עלולות להתפתח לכדי עררים נפתרות בשלבים מוקדמים יותר.