מרכז טאוב פרסם מחקר חדש שבוחן את ההשפעה של מוות במשפחה הגרעינית בגיל הרך על הישגים לימודיים בהמשך החיים. המחקר, שערכו החוקרים ד"ר יעל נבון, ד"ר כרמל בלנק, פרופ' יוסי שביט ופרופ' ג'וני גל, מראה כי לילדים אשר חוו אובדן בהיותם בגיל הרך (מגיל שנה עד גיל 6) יש סיכוי נמוך יותר להשיג תעודת בגרות בהשוואה לילדים שלא חוו אובדן, ובמילים אחרות – שכול בגיל צעיר עלול ליצור פערים חברתיים וכלכליים. עוד מצא המחקר כי אובדן הורה ואובדן של אח או אחות משפיעים באופן דומה על הפרט בגיל הרך, וזאת על אף תפקידו המרכזי יותר של ההורה בחיי הילד בשנותיו הראשונות.
המחקר הופק במסגרת יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, שפעילותה נתמכת על ידי קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.
הניתוח התמקד בזכאות לתעודת בגרות משום שהיא מהווה תנאי כניסה בסיסי ללימודים אקדמיים בישראל. לפיכך ניתן לשער כי פגיעה בזכאות לבגרות פוגעת גם בסיכויים להשיג תואר אקדמי, ומתוך כך גם בסיכוי להשתלב במשרות בעלות שכר גבוה בעתיד. בטווח הארוך עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים בין מי שחוו אובדן בגיל הרך ובין בני גילם.
המחקר התבסס על מסד נתונים הכולל למעלה ממיליון ילידי ישראל בשנים 1985–1998, ומהם עולה שכמעט 2% מהנחקרים איבדו הורה או אח או אחות בהיותם בגיל הרך. כלומר, התופעה של מות הורה, אח או אחות בילדות המוקדמת נדירה פחות ממה שנהוג לחשוב.
המחקר מצא כי הסיכוי של ילד שחווה מוות במשפחה הגרעינית להשיג תעודת בגרות נמוך ב-26% מהסיכוי של מי שלא חווה זאת. תוצאות המחקר מראות גם שאין הבדל מובהק בין מות הורה ובין מות אח או אחות מבחינת הקשר בין האובדן לסיכוי להשיג תעודת בגרות. ממצא זה עשוי להפתיע בהינתן מרכזיות ההורה בחיי הילד, בפרט בגיל הרך, וכן בהינתן הפגיעה הקשה שמשפחה חווה עם מות הורה – אירוע שגוזל מהילדים הן משאבים כלכליים והן זמן ופניות של ההורים, תשומת לב והדרכה.
מממצאי המחקר עולה כי מדיניות התמיכה של מערכת הרווחה בישראל מתעדפת סיוע למשפחות שחוו שכול ביטחוני על פני סיוע למי שחוו שכול אזרחי, ותומכת במקרים של אובדן הורים הרבה יותר מאשר במקרים של אובדן אחאים – הבחנה שאינה מוצדקת מבחינת רווחת הילד/ה.
עיקר הסיוע למשפחות אשר איבדו בן או בת משפחה בנסיבות ביטחוניות או בפעולת איבה מופנה לבני או לבנות הזוג של המתים ולהוריהם. הסיוע ניתן באמצעות מרכזי סיוע מרחביים ותחנות לטיפול זוגי ומשפחתי וממומן כמעט במלואו על ידי משרד הרווחה. במקומות שאין בהם תחנות כאלה, בני המשפחה מופנים למטפלים פרטיים במימון המשרד. גם האחאים של מי שמתו בנסיבות הללו זכאים לסיוע, למשל סיוע במימון לימודים במוסדות להשכלה גבוהה וסיוע נפשי ברמות שונות.
לעומת זאת, משפחות "השכול האזרחי" שאיבדו הורה, ילד או ילדה כתוצאה מתאונת דרכים, עבירת המתה או התאבדות או כתוצאה ממחלה או מתאונה, אינן מטופלות במרכזים המרחביים ולמעשה אינן זכאיות לטיפול ייעודי משום סוג שהוא. משפחות כאלה יכולות לפנות לקבלת טיפול בתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי, אך לא בתעריף מוזל ובכפוף למגבלות כוח אדם ומשאבים. הטיפול במשפחות אלו גם מבחין בין אחאים להורים, בעיקר בכל הקשור לשירותים הניתנים באמצעות משרד הרווחה והביטחון החברתי.
לסיכום, ממצאי המחקר מעידים שכל מוות במשפחה הגרעינית קשור לפגיעה ארוכת טווח בהישגים הלימודיים, וייתכן שגם בתוצאות חיים אחרות. על כן חשוב להקים מערך שירותי רווחה שיספק מענים נפשיים וחומריים לכל משפחה שאיבדה הורה או ילד, ללא קשר לנסיבות המוות, ויציע תמיכה לכל אחד מבני ובנות המשפחה.