פרק זה בוחן את מצבה של מערכת החינוך בישראל לאור האירועים שפקדו אותנו בשנים האחרונות – התוכנית לרפורמה במערכת המשפט, המלחמה הנוכחית, ובמידה רבה גם מגפת הקורונה. ראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, נחום בלס, בדק כיצד אירועים אלו השפיעו על תקציב החינוך ועל ההישגים הלימודיים והחינוכיים. כמו כן הוא בחן את מצב כוח האדם בהוראה מבחינת היעדרויות, מילוי מקום ותחלופת מורות, ולדבריו הממצאים מחלישים את הטענה בדבר המחסור במורות.
למאות אלפי תלמידים יש הורה שגויס למילואים ועשרות אלפי תלמידים פונו מבתיהם
מנתונים שקיבל לאחרונה מרכז טאוב עולה כי מאז פרוץ המלחמה פונו מבתיהם כמעט 38,000 תלמידים בכל שלבי החינוך, מגן הילדים ועד החטיבה העליונה – כשליש מהם מיישובים בצפון וכשני שלישים מיישובים בדרום. כמו כן, לפי נתונים מספטמבר 2024, נראה כי כ-300,000 תלמידים הם ילדים למשרתי מילואים שגויסו. לדברי עורך המחקר, למצב זה יש השפעה רבה על יכולתם ללמוד ולהתפתח בצורה בריאה.
עלייה קלה בשיעורי הנשירה בחטיבה העליונה
המחקר מציג את שיעורי הנשירה בחטיבה העליונה לפי שכבת גיל וקבוצת אוכלוסייה. בעשור האחרון ירדו שיעורי הנשירה באופן כללי בכל הקבוצות ובכל השכבות, אך בין 2022 ל-2023 נצפתה עלייה קלה. בחינוך העברי שיעורי הנשירה הגבוהים ביותר היו בכיתה י"א, ובחינוך הערבי הם היו בכיתה ט'. מגמות הנשירה במערכת החינוך הממלכתית-דתית והחילונית דומות יחסית – רוב הנשירה מתרחשת בין כיתה ט' לכיתה י"א, ואילו בחינוך החרדי שיעורי הנשירה גבוהים במיוחד בכיתה י"א בשל המעבר לישיבות גבוהות.
היעדרויות, תחלופה ומיתוס המחסור במורות
בחלק זה של הפרק, שנכתב בשיתוף ד"ר דוד מעגן מהלמ"ס, בחנו החוקרים את מצב כוח האדם במערכת, בדגש על היעדרויות, מילוי מקום ותחלופת מורות. הם מצאו כי בשנתיים האחרונות הוכפל שיעור ההיעדרויות של המורות ביחס לשיעורו בשמונה השנים הקודמות. המחקר מראה כי שיעורי ההיעדרויות נמוכים יותר בקרב מורים גברים (כנראה משום שבדרך כלל הנשים הן שנשארות בבית כאשר הילדים חולים), ושבחטיבה העליונה המורות נעדרות פחות.
מבדיקת הקשר בין היעדרויות לבין הישגים לימודיים עולה כי בבתי ספר שבהם שיעור ההיעדרויות של המורות גבוה מהממוצע ההישגים נמוכים יותר מאשר בבתי ספר שבהם שיעור ההיעדרויות נמוך מהממוצע.
המחקר בחן באופן מעמיק את הניידות של המורות (עזיבת המערכת ומעברים בין בתי ספר) ומצא כמה ממצאים מעניינים:
- שיעורי העזיבה של מורות בחטיבה העליונה הם הגבוהים ביותר.
- שיעורי העזיבה והמעברים בין בתי ספר בחינוך הערבי ובחינוך החרדי נמוכים בהרבה מאלה שבחינוך הממלכתי העברי והממלכתי-דתי, ואולי אפשר ללמוד מכך על החשיבות שביציבות ההכנסה במגזרים אלה, שהם חלשים יותר מבחינה חברתית-כלכלית.
- מורות צעירות נוטות לעזוב את המקצוע יותר ממורות מבוגרות.
- שיעורי העזיבה והמעברים בין בתי ספר היו גבוהים יותר ביישובים המשתייכים לאשכולות חברתיים-כלכליים מבוססים.
- שיעור התחלופה של מורות גבוה בהרבה משיעור עזיבת המערכת. בעוד שיעור העזיבה הממוצע נע בין 4% ל-5%, בשנת 2023 שיעור המורות שהצטרפו לבתי ספר שלא לימדו בהם שנה קודם לכן עמד על 25% ושיעור המורות שעזבו בתי ספר אך לא פרשו מן המערכת היה 20%.
- חלקם של בתי הספר מכלל מוסדות החינוך שבהם שיעור התחלופה הוא מתחת ל-15% עומד על 40%, בעוד חלקם של בתי הספר שבהם שיעור התחלופה עולה על 35% הוא 16%. סביר שבבתי ספר שבהם שיעור תחלופה גבוה תחושת המחסור במורות חריפה במיוחד.
- בחינוך הממלכתי העברי, הממלכתי-דתי והחרדי שיעור בתי הספר שבהם התחלופה הייתה מעל 35% עמד על 17%, ובחינוך הערבי הוא היה 4.5% בלבד. לעומת זאת, שיעור בתי הספר שבהם שיעור התחלופה היה נמוך מ-15% בחינוך הממלכתי העברי והממלכתי-דתי עמד על 12%, בערבי על 58% ובחינוך החרדי הוא עמד על 45%. סיבות אפשריות לשיעורי התחלופה הנמוכים בחינוך הערבי ובחינוך החרדי הן שבחברות אלו מורות חוששות יותר לאבד את עבודתן, שיעורי ההגירה הפנימית נמוכים ויציאה לחופשת לידה ארוכה ולשנת שבתון נדירה יותר.
- בקרב המורות, בדרך כלל שיעורי ההצטרפות למערכת גבוהים משיעורי העזיבה.
שינויים תכופים בתקציב החינוך בחמש השנים האחרונות
כאשר בוחנים את התקציב, יש להתייחס לשלוש צורות שלו: התקציב המקורי, שהוא התקציב שמאשרת הכנסת בתחילת השנה; התקציב המאושר על שינוייו, הכולל את כל השינויים שהוכנסו בתקציב המקורי במהלך השנה ואושרו על ידי ועדת הכספים של הכנסת; והתקציב שבוצע בפועל. המחקר מראה כי בחמש השנים האחרונות חל גידול של יותר מ-37% בתקציב המקורי, 32% בתקציב על שינוייו ו-34% בתקציב שבוצע בפועל.
שאלה חשובה שעולה לעיתים קרובות בהקשר של תקציב החינוך היא האם הוא מתחלק באופן שקוף ושוויוני בין חלקי המערכת. מהתבוננות בנתוני משרד החינוך והלמ"ס על ההוצאה הממוצעת לתלמיד ומספר התלמידים הממוצע בכיתה עולה לכאורה שהמערכת מתעדפת את החינוך הממלכתי-דתי על פני חלקי המערכת האחרים. אולם מחקרים קודמים של מרכז טאוב בנושא ההוצאה לתלמיד בשלבי החינוך השונים מלמדים שהתמונה המלאה מורכבת יותר. כפי שעולה מממצאי מחקרים אלו, אמנם תלמידי החינוך הממלכתי-דתי נהנים מתקציבים גבוהים יותר, אבל כמעט כל ההקצאה מבוססת על נוסחאות תקצוב גלויות המשקפות צרכים חינוכיים. מכל מקום, בשנים האחרונות הפערים בתקצוב בין חלקי המערכת הולכים ומצטמצמים.
בין התחומים שחלקם בתקציב גדל במיוחד בשנים האחרונות נמצאים החינוך המיוחד ותחום החינוך היסודי וחטיבת הביניים – הראשון כתוצאה מהתרופפות השליטה על המעברים ממערכת החינוך הכללית למסגרות החינוך המיוחד והשני בעקבות החתימה על הסכמי עבודה חדשים עם ארגוני המורים. לעומת זאת בתחומים אחרים, כגון מינהל עובדי הוראה ויחידות מטה, הייתה ירידה ניכרת. שינוי מהותי נוסף בתקציב הוא העלייה בתקציב הרזרבות, הכולל את הכספים הקואליציוניים.
המחקר מראה כי השנים האחרונות מתאפיינות בחוסר יציבות קיצוני בתקציב. בשנת 2020, בשל משבר הקורונה, כלל לא היה תקציב מדינה, וב-2023 ו-2024 היה צורך לתקן את התקציב עקב התוכניות לרפורמה במערכת המשפט והמלחמה שעדיין נמשכת.