תמותה עודפת ותוחלת חיים בישראל בשנת 2020

מאז פרצה מגפת הקורונה עומדות שאלות בדבר התמותה העודפת מהמגפה במרכז הדיון הציבורי. ברור שמגפת הקורונה הגדילה את התמותה בישראל, אבל כדי להעריך את מידת שליטתה של המערכת במגפה חשוב להבין בכמה. המחקר אומד את התמותה העודפת בישראל בשנת 2020, בוחן את התמותה לפי קבוצות גיל ומעריך את השפעות התמותה העודפת בישראל בשנת 2020 על תוחלת החיים.

יש לציין שזיהוי התמותה הקשורה לקורונה היא משימה מאתגרת למדי, שכן קשה לדעת אם הנגיף היה הסיבה העיקרית למוות, גורם תורם או מאפיין ברקע, ואם החולה היה על סף מוות או שבהיעדר קורונה היה חי עוד שנים רבות. אתגר נוסף הוא להבחין בין ההשפעות הישירות של הנגיף על התמותה להשפעותיו העקיפות – כמו הסבת עיקר המשאבים של מערכת הבריאות לטיפול במגפה וגריעה מהמשאבים המיועדים לטיפול ומניעה של מצבים רפואיים אחרים.

ממצאי המחקר

שיעורי התמותה בישראל 2020

• בחודשיים הראשונים של שנת 2020 היו שיעורי התמותה בישראל הנמוכים ביותר אי פעם – פחות מ-11 מקרי מוות ל-100,000 איש בשבוע – ירידה של 7% לעומת התקופה המקבילה בשנים 2017–2019.
• השפעת הקורונה על שיעורי התמותה החלה להיות מורגשת מסוף מרץ, וביתר שאת מתחילת יולי ועד סוף ספטמבר.
• בין גלי המגפה ירדו שיעורי התמותה לרמות נמוכות מכפי שהיו בשנים 2017–2019.

השפעות הקורונה על התמותה העודפת לפי התפלגות הגילים באוכלוסייה

לנוכח ההבדלים הניכרים בסכנה לתמותה בגילים שונים, ברור שהבדלים כלל-ארציים בהשפעת הקורונה על התמותה הם כמעט אך ורק פונקציה של יכולתה של חברה לשמור על שיעור נדבקים נמוך, בייחוד בקרב מבוגרים.

• לכל אורך המגפה (בשנת 2020) התרכזו החולים המאומתים בישראל באופן לא פרופורציונלי בקרב בני 20–55, עם ייצוג יתר גבוה במיוחד לאנשים בשנות העשרים לחייהם.
• דפוס השינוי בתמותה בגילים הצעירים מאשש את הטענה בנוגע למגמת הירידה המתמשכת באוכלוסייה: בקרב בני 0–19 הייתה התמותה במהלך 2020 נמוכה ב-23% מבשנים 2017–2019, ובקרב בני 20–29 היא הייתה נמוכה בכ-4%.
• בגל הראשון של שיעורי תמותה גבוהים היה שיעור החולים המאומתים בקרב בני 80 ומעלה גבוה ב-40% משיעורה של קבוצת גיל זו באוכלוסייה. עד ספטמבר צנח מספר הנדבקים בקבוצה זו לכ-60% משיעורה באוכלוסייה, באוקטובר הוא נסק שוב באופן זמני, ובחודשיים האחרונים של השנה שוב נרשמה צניחה במספרם. מגמה זו ניכרת גם בקבוצה השנייה של האנשים בסיכון גבוה, בני 60 ומעלה.
• מגמות אלו מלמדות על הצלחה מסוימת של מערכת הבריאות בישראל בהגנה על המבוגרים מפני הידבקות. עם זאת, שיעורי התמותה הנמוכים הם במידה רבה גם תוצאה של ההבדל בין הדפוס הגילי של ההידבקות בישראל לבין מבנה הגילים של אוכלוסייתה. אילו תאמו שיעורי ההדבקה בישראל את מבנה הגילים שלה, היו בה 31% יותר מקרי מוות. אילו תאמו שיעורי ההדבקה את מבנה הגילים במדינות ה-OECD, היה מספר מקרי המוות כפול.

השפעות על תוחלת החיים

• התמותה העודפת לאורך שנת 2020 כולה הובילה לירידה של 2.2 חודשים בתוחלת החיים בלידה ולירידה של 2.6–2.9 חודשים בתוחלת החיים בגיל 65.
• אם מביאים בחשבון רק את קצב גידול האוכלוסייה בישראל, גל תמותה זה בתקופת הקורונה הגדיל את מספר מקרי המוות בכ-7%; אולם כאשר מביאים בחשבון גם את הצמצום הצפוי בתמותה בהיעדר קורונה, המגפה הגדילה את מספר המתים בכ-10%. מדובר בעלייה משמעותית, אם כי נמוכה מבמדינות אחרות.
• מהנתונים עולה כי כמחצית מסך הנדבקים בקרב בני 65 ומעלה עד אמצע אוקטובר 2020 היו מהאוכלוסייה החרדית. בקרב קבוצה זו היו שיעורי התמותה מסיבות הקשורות לקורונה גבוהים פי ארבעה מחלקה באוכלוסייה הכללית. לפיכך, הירידה בתוחלת החיים בשנת 2020 הייתה מרוכזת באופן לא פרופורציונלי באזורים החרדיים.
• התמותה העודפת עשויה להיות גבוהה יותר גם בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, בשל השיעורים הגבוהים יחסית של מחלות רקע, בייחוד סוכרת, שמעלות באופן ניכר את ההסתברות למות מקורונה.