זכאות לתעודת בגרות – הנשים מגדילות את הפער

הגישה להשכלה גבוהה בישראל מחייבת הצלחה במבחני הבגרות בתחומי לימוד בסיסיים. בשל החשיבות המרכזית של תעודת הבגרות, מדיניות החינוך בישראל חותרת לשיפור שיעור הזכאות לבגרות של כלל אוכלוסיית התלמידים, ובמיוחד של התלמידים שהרקע החברתי-כלכלי שלהם חלש יותר. פרופ’ יוסי שביט, יו”ר תכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, וויקי ברונשטיין בחנו לאחרונה את מידת ההצלחה של מערכת החינוך בהשגת היעדים.

שביט וברונשטיין בחנו ראשית את שיעור הזכאות הכללי, וגילו שחל שיפור ניכר בעשורים האחרונים. בקרב ילידי ישראל, שנולדו בשנים 1955-1959, פחות ממחציתם היו זכאים לתעודת בגרות, ואילו בין ילידי 1975-1981 השיעור עלה לכדי כ-70 אחוז.

כדי לבחון את השינוי שחל בפערי ההשכלה, שביט וברונשטיין בחנו את ההישגים בקבוצות שונות. התרשים הראשון מציג את הישגיהם של תלמידים בשלוש קטגוריות: ילדים להורים בעלי השכלה יסודית בלבד, ילדים להורים בעלי השכלה על-יסודית וילדים להורים בעלי השכלה אקדמאית. בישראל, כמו במדינות אחרות, קיים מתאם גדול בין השכלת הורים לבין הישגי ילדיהם. אך במשך הזמן, הפער בין הקבוצות בישראל נסגר במידה רבה. תלמידים להורים מהרקע ההשכלתי הנמוך ביותר השיגו את השיפור הגדול ביותר. הקבוצה האמצעית, של ילדים שהוריהם בעלי השכלה על יסודית, הראתה שיפור פחות אך עדיין משמעותי. ואילו קבוצה התלמידים שהוריהם בעלי תואר אקדמי לא שיפרה את שיעורי הזכאות לתעודת הבגרות.

היבט נוסף של אי-השוויון בזכאות לבגרות הוא זה שבין יהודים וערבים. התרשים השני מציג מגמות בשיעורי הזכאות לבגרות עבור יהודים וערבים במהלך שני עשורים (מכיוון שהשינויים משנה לשנה יכולים להיות חדים, התרשים מציג את ההישגים בממוצע נע של חמש שנים). הפער בהישגים בין ערבים ויהודים בקרב ילידי סוף שנות החמישים היה כ-15 נקודות אחוז, וכמעט אותו פער נרשם בקרב ילידי סוף שנות השבעים. שיעורי הזכאות לבגרות של התלמידים הערביים אכן השתפרו, אך לא הצטמצם הפער לעומת התלמידים היהודים.

המגמה המרשימה והמפתיעה ביותר מתגלה בפערי הזכאות שבין נשים לגברים (בתרשים השלישי). ההישגים של הנשים היו גבוהים יותר כבר בקרב ילידי סוף שנות החמישים, כאשר כמעט 55 אחוז מהנשים היו זכאיות לתעודת בגרות לעומת כ-45 אחוז מהגברים. אולם הפער בין גברים ונשים לא נסגר (בדומה לקבוצות לפי השכלת ההורים) ואף לא שמר על רמתו (כפי שהתרחש בפער בין יהודים וערבים). במקום זאת, החלה ירידה ניכרת בשיעורי הזכאות של גברים בו בזמן שנשים התמידו בשיפור שיעורי הזכאות שלהן. כתוצאה מכך, הפער בין גברים לנשים גדל מכ-10 נקודות אחוז לכ-30 נקודות אחוז.

הגידול בפער בין גברים לנשים בולט במיוחד אצל ערבים ישראלים. במהלך התקופה, הגברים הערבים עברו מיתרון של 15 נקודות אחוז מעל הנשים לפיגור של 15 נקודות אחוז. מדובר במהפך כולל בשיעור של כ-30 נקודות אחוז בשיעורי ההישג בזכאות לבגרות של נשים לעומת גברים במגזר הערבי.

שביט וברונשטיין מציעים הסברים אפשריים לתופעה זאת, ומסיקים שהסוגיה ראויה לתשומת לב רבה ממה שזכתה לה עד כה. בזמן שתלמידים שהוריהם בעלי השכלה נמוכה צמצמו את פערי הזכאות בבגרות לעומת תלמידים שהוריהם בעלי השכלה רבה יותר, המחברים לא מצאו ירידה מקבילה בשיעורי הקבלה של תארים אקדמאים בין תלמידים בעלי רקע השכלתי שונה של ההורים. היה שיפור של הישגים אלו בקרב כל הקבוצות, אך השיפור היה דומה בכולן.

המאמר המלא של שביט וברונשטיין יופיע בדו”ח מצב המדינה הקרוב של מרכז טאוב.