כיצד אפשר להתמודד עם בעיית המחסור במורות?

השאלה אם יש או אין מחסור במורות היא שאלה פתוחה, והתשובות לה שנויות במחלוקת. אך בהנחה שאמנם קיים מחסור במורות, השאלה בעלת המשמעות היותר חשובה  היא כיצד להתמודד עם מחסור זה. כדי לענות על שאלה זו אסתמך על תרשים 1 להלן, המבוסס על נתוני הלמ"ס, המתאר את מספר המורות בגיל העבודה העובדות במערכת, או כאלה שהוכשרו לכך ומסיבות שונות אינן משולבות כיום בהוראה:

                                                                                                 מקור: נחום בלס, מרכז טאוב | נתונים: הלמ"ס

במסמך זה אבקש לבסס את הטענה שעל מנת להתמודד עם מחסור במורות צריך לנקוט במדיניות המבוססת על שלושה אדנים עוקבים.

• ניצול מירבי ומיטבי של כוח האדם הקיים במערכת העומד כיום על כ-245 אלף מורות ומורים.
• גיוס מורות מבין אלה שפרשו ו/או לא נכנסו להוראה
• הקטנת שיעורי הנשירה מהמערכת ושיפור תהליכי ההכשרה במוסדות להכשרת מורות וההשמה של מורות צעירות.

ניצול יעיל יותר של כוח האדם הקיים במערכת

לעיני כל מי שעוסק בנושא כוח האדם במערכת החינוך בישראל ובוחן אותה בהשוואה למדינות אחרות בעולם מזדקרות שתי עובדות יסוד. הראשונה היא שממוצע שעות הלימוד,[1] לכיתה הוא גבוה מאוד ועולה במהלך השנים ראה תרשים 2,[2]

מקור: נחום בלס, מרכז טאוב | נתונים: משרד החינוך, התפתחות מערכת החינוך – עובדות ונתונים תשפ"ו (ראו באתר משרד החינוך)

והשנייה היא, ששיעור המשרה הממוצע של המורות בישראל הוא בסביבות 80%, כאשר שיעור המורות העובדות במשרה חלקית גבוה בהרבה מהממוצע בארצות OECD (29% לעומת 19%;

כאשר מסתכלים על המכלול, עובדות אלה מצביעות – להערכתי – על ניצול לא יעיל של כוח האדם במערכת. ניצול יעיל יותר ניתן להשגה באחת מתוך שתי דרכים אלטרנטיביות. הראשונה על ידי הפחתת מספר השעות לכיתה בלי להקטין את מספר התלמידים בכיתה, ובכך להקטין את מספר שעות העבודה הנדרש במערכת ומכך משתמע גם את מספר המורות הדרוש בלי לשנות את מספר הכיתות, והשנייה על ידי הקטנת משמעותית של המספר הממוצע של תלמידים בכיתה ושעות העבודה המוקצות לכיתה ובכך להגדיל את מספר הכיתות מבלי לשנות את מספר המורות הפעילות במערכת.[3]

אם אנו נרתעים משתי האלטרנטיבות בשל חשש מפגיעה בהישגים הלימודיים הרי שנותר לנו עדיין המשאב הגדול של מורות שאינן עובדות במשרה מלאה. כאמור לעיל ,כיום ממוצע המשרה של המורות הוא כ-80% משרה. משמעות נתון זה היא  שהוספת שעה שבועית ממוצעת  למורה (כאמור לעיל יש כ-250 עובדות הוראה) ,משמעותה הוספה של 250 אלף שעות הוראה שהן  שוות ערך לאלפי   משרות מלאות.

איך אפשר לשכנע מורות, במקומות ובמקצועות בהם הדבר נחוץ, להגדיל את היקף משרתן? ראשית נאמר שלא כל המורות העובדות במשרה חלקית עושות זאת מרצון. מורות רבות נאלצות לעשות זאת בשל מגבלות המערכת לסוגיהן המאפשרות רק חלקיות משרה במקצוע אותו הן מוכשרות ללמד. הסרה של מגבלות אלה כגון הוראה מוגברת של מקצוע אחד בשנה אחת ומופחתת בשנה שלאחריה, הכשרה רב תחומית של המורות על מנת שיוכלו ללמד יותר ממקצוע אחד הכלול בתוכנית הלימודים, שילוב של הוראה בבתי ספר סמוכים מסוגי פיקוח שונים, איחוד אזורי רישום לבתי ספר ברשויות מקומיות סמוכות, הרחבת אזורי רישום וצמצום מספר בתי הספר הקטנים וכד' יכולים לצמצם מאד את מספר המורות בחלקיות משרה.[4] דרך המלך, להערכתי , לשכנע חלק מהמורות שכיום עובדות במשרה חלקית להגדיל את היקף משרתן היא לשלם שכר גבוה יותר עבור כל שעת הוראה פרונטאלית בכיתה שמעבר למשרה מלאה. לכאורה מדובר בעלות גבוהה מאוד. כך למשל אם עבור כל שעה נוספת נשלם 200% הרי שעבור כל מורה נוסף נצטרך לשלם כאילו שכרנו שתי מורות בשכר הנוכחי. אולם מדובר כאן בחישוב שגוי. קודם כל אם המורה לא עבדה קודם במשרה מלאה, הרי שנקבל את השעות שהיא תצטרך ללמד על מנת לקבל את השעות הנוספות "בחינם" כי היא לא תקבל עבורן שכר שעות נוספות. שנית מדובר כאן בתוספת נקודתית וזמנית כל עוד קיים מחסור במורות באותו המקצוע, ושלישית הדבר חוסך הכשרת מורות חדשות שעלותה גבוהה ותוצאותיה לוטות בערפל. אפשרות נוספת להגדלת היקף המשרה של מורות אימהות לילדים צעירים היא סבסוד מעונות יום עבור ילדיהן, או הקמת מעונות כאלה באתר בית הספר (בבתי ספר גדולים או במקומות בהם יש ריכוז צפוף של מוסדות חינוך) בתמורה לוויתור על "שעות אם".

גיוס מורות מבין אלה שפרשו ו/או לא נכנסו להוראה

כפי שניתן ללמוד מתרשים 1, יש כמעט 300 אלף מורות ומורים שחלקם סיימו את לימודיהם במוסדות להכשרת עובדי הוראה ולא הצטרפו לשורות המורות בפועל, או כאלה שהיו מורות ופרשו מהוראה לפני גיל פרישה ועדיין מצויות בגיל העבודה. זהו מאגר שאפילו אם ניתן לנצל 5% ממנו לצרכי הוראה במשרות מלאות או חלקיות, או למילוי תפקידים בבתי ספר בהם משובצות היום מורות מהשורה, הרי שמדובר ב-15000 מורות. מה אפשר לעשות על מנת לנצל פוטנציאל עצום זה?

קודם כל צריך, בכפוף לבדיקה משפטית, להקים מאגר נתונים הכולל את כל פרטי המורות הכלולות בהגדרת מורות שפרשו או לא הצטרפו להוראה. מאגר זה יכלול נתונים על המקצועות שאותם לימדו או הוכשרו אליהן המורות הללו, ואת פרטיהן האישיים. הקמת מאגר כזה נתונה להחלטת משרד החינוך בלבד וקרוב לוודאי שאיננה צריכה להיות מסובכת מדי. לאחר מכן צריך לפנות באופן ישיר לכל אותן המורות ולשאול אותן האם הן מוכנות שפרטיהן יופיעו ב"פנקס מורות" (בדומה ל"פנקס קבלנים") שמאפשר פנייה אליהן בהצעות עבודה. לאחר מכן אפשר להעמיד את "פנקס המורות" בחתכים לפי מקצוע, יישוב, מגזר, וכד' ולהעמיד אותו לרשות מנהלי בתי הספר. מורות אלה יוכלו לשמש כמורות רגילות מהשורה אם הן ייענו לכך, כמורות מחליפות בשעות שהמורות הרגילות נעדרות, כמורות מדריכות למורות צעירות, כרכזות מקצוע, כיועצות ובשלל תפקידים שונים שאינם תפקידי הוראה ישירים שכיום מבוצעים בידי המורות הפעילות בבית הספר, ובכך לשחרר מורות קיימות להוראה רגילה. ראוי לשים דגש מיוחד על הסרת מחסומים ביורוקרטיים וכספיים הקיימים היום לגבי העסקת מורות שפרשו לגמלאות ומקבלות גמלא ממשרד החינוך והביטוח הלאומי.

הקטנת שיעורי נשירת מורות מהמערכת ושיפור תהליכי ההכשרה במוסדות להכשרת מורות וההשמה של מורות צעירות

שיעור הפרישה הכולל של המורות בישראל נע בשנים האחרונות בין 4% ל-5%, ורק חלק קטן מהן מגיעות לגיל הפרישה הקבוע בחוק. שיעורים אלה גבוהים במיוחד אצל מורות חדשות בחמש השנים הראשונות לעבודתן. מדיניות, המשפיעה באופן ישיר או עקיף על שיעורי הפרישה מהוראה, היא כלי חשוב בהתמודדות עם מצבים של חוסר שווי משקל בין ביקוש להיצע של מורים, והיא נתונה במידה רבה בידי קברניטי המערכת. סוגיה מיוחדת ובעלת חשיבות רבה בהקשר זה היא הנשירה הגבוהה של המורות הצעירות. מורות חדשות רבות פורשות בגלל הקשיים שבפניהן הן ניצבות בשנים הראשונות לעבודתן. המכשולים העיקריים שבפניהן ניצבות המורות הצעירות  הם שכר נמוך כתוצאה מהיקפי המשרה המצומצמים המוצעים לחלקים גדולים מהן בשנתיים הראשונות לכניסתן להוראה, והיעדר תמיכה וליווי בהיקפים הדרושים. על מנת להתגבר על מכשול ספציפי זה מוצע להעסיק את המורות החדשות בשנת עבודתן הראשונה בחצי משרה ובשנייה בשלושת רבעי משרה, לשלם להן משכורת מלאה, כאשר הן מקבלות הדרכה ממורות ותיקות (עדיף כאלה שהיו מורות ותיקות מעולות ופרשו מהוראה). מדובר אם כן בהוצאה בסדר גודל של שלושת רבעי משרה של מורה מתחילה בתוספת עלויות הדרכה. זאת הוצאה לא קטנה אך היא כדאית מאוד להערכתי אם היא תקטין את שיעורי הנשירה המסיביים של המורות בשנתיים הראשונות לכניסתן להוראה, ותשפר את איכות עבודתן. 

אחוז ניכר מתלמידות המוסדות להכשרת מורות אינן מסיימות את לימודיהן או שאינן מצטרפות כלל להוראה. ייתכן ומדובר במורות שמלכתחילה לא רצו בכך וייתכן כי מדובר במורות שלא מצאו עבודה בתחום אותו למדו, או באיזור בו הן מעוניינות לעבוד. חשוב להפעיל מנגנונים יעילים יותר הן של מעקב אחר מהלך לימודיהן של המכשירות את עצמן להוראה ולפעול למניעת נשירה של מי שמתאימות להיות מורות בעתיד ולשפר את תהליכי ההשמה המקשרים בין מוסדות להכשרת עובדי הוראה לבתי ספר.

שיפור תהליכי ההסבה וההכשרה ממקצוע הוראה אחד בו יש עודף במורים למקצוע הוראה בו יש מחסור גם הוא מהלך ראוי במאבק במחסור במורים.  כבר כיום מעל 50% מהמורים ה"חדשים" במקצועות המדעים, אנגלית ועברית בחטיבה העליונה הם למעשה מורים ותיקים שלימדו מקצועות אחרים. יש לבחון את האפשרות להגדיל אחוזים אלה, כל זאת כמובן בתנאי שמילוי מחסור במקצוע אחד לא ייצור מחסור במקצוע חשוב אחר.

ביסוס המאמצים להתמודדות עם מחסור במורות על חלק לפחות מההצעות שהובאו לעיל חייב לבוא לפני שבכלל דנים על מהלכים גורפים וכוללים כגון שיפורים בשכר, ובתנאי עבודה המופנים לכלל המורות. כל זאת למרות שאני סבור שהעלאת שכר כוללת למורים ושיפור תנאי עבודתם היא מהלך ראוי כשלעצמו. עבודת המורים היא קשה מאוד, ראוי לתגמל אותה כהלכה, וחשוב ששכר המורים ותנאי עבודתם ישתוו ואף יעלו על שכר עובדים בעלי הכשרה דומה. אני רק טוען שמהלכים אלה הם לא יעילים ובזבזניים אם משתמשים בהם במאבק לפתרון המחסור במורות.

[1] המונח שעות לימוד בתרשים זה משמעותו שעות עבודה של מורות ולאו דווקא שעות שהכיתה לומדת

[2] גם המספר הממוצע של תלמידים בכיתה בכל שלבי הגיל גבוה יותר מהמספר המקביל ב-OECD

[3] להערכתנו האלטרנטיבה השנייה, המומלצת על ידי ועדת שפירא לא תפגע בהישגים לימודיים, ובכך היא תאפשר מימוש יעד  חשוב של משרד החינוך שנתפס עד כה כמעט כבלתי ניתן להשגה. אנו אומרים זאת על סמך העובדה שזאת הייתה עמדת הרוב המוחלט של אנשי החינוך בוועדה, הן עובדי משרד החינוך והן אנשים פעילים במערכת החינוך שאינם עובדי המשרד.

[4] בבדיקה שערכתי התברר כי כמעט בכל בית ספר יש צורך במספר משרות חלקיות בחלק מהמקצועות. יחד עם זאת מספר המשרות החלקיות הנדרש דומה בבתי ספר קטנים ובבתי ספר גדולים, אך הבעיה חמורה במיוחד בבתי ספר קטנים בני כיתה אחת בכל שכבת גיל שאינם יכולים לאפשר משרה מלאה למורה במקצוע ספציפי וגורמים לכך שמורת יאלצו להסתפק בחלקי משרה או ללמד מקצוע שלא הוכשרו אליו.